טלייה, דן (סמייל)

בן ז'נט ופול, נולד ביום כ"ו בחשוון תשכ"ה (1.11.1964) בשטרסבורג, שבצרפת. אמו, יהודיה מאלג'יריה, היגרה לצרפת והתחתנה שם עם פרוטסטנטי. הזוג המעורב שמר על מסורת יהודית בעיקר, תוך דבקות משותפת באהבת התנ"ך. ילדיהם נקראו בשמות תנ"כיים, וחונכו על ערכי אהבת האדם, המשפחה, החופש והמרחבים. בבקשם להגשים את האידיאלים שלהם עקרו מצרפת לאפריקה, הקימו בית-ספר, ובעזרת מנהיגים מקומיים בנו מוסד חינוכי שמשך אליו תלמידים רבים. בן שנתיים היה דן כשעבר עם הוריו לאפריקה, ובה נולדו אחיו ואחותו. 11 שנים הם התגוררו בג'ונגל, וכאשר השלטון בזאיר התערער חזרה המשפחה לצרפת, לעיירה נידחת בדרום. הם חזרו לעבודה חינוכית, והפכו חווה חקלאית זנוחה למקום שכיף לחיות בו. דן לא הסתגל לצורת הלימודים בצרפת, ובהמלצת אנשי הקהילה היהודית נשלח ללמוד בבית-ספר עברי בארץ. בשנת 1980 עלה דן לארץ והתקבל כתלמיד במוסד החינוכי של המחלקה לעליית הנוער בירושלים. במוסד זה השלים בהצלחה את לימודיו התיכוניים, במגמה הומנית. בפברואר 1984 התגייס דן לצה"ל, ושירת בחטיבת גולני. במסגרת צה"ל הוא השלים את ידיעותיו בעברית, בקורס מיוחד. כחייל בודד בארץ, קיבל דן שיכון בהוסטל של הטכניון בחיפה. ביום כ"ז באלול תשמ"ד (24.9.1984) השתתף דן בתרגיל חטיבתי באיזור השומרון. מסוק שהעביר יחידת חיילים מעמדה לעמדה התרסק, וחמישה חיילים נהרגו. ביניהם היה דן. לפי בקשת המשפחה, הוא הובא למנוחות בהר-הרצל בירושלים. בן 20 שנים הוא היה במותו. הוא השאיר אחריו הורים, אח ואחות. מפקד יחידתו כתב עליו במכתב תנחומים למשפחתו: "בנכם, דן, התבלט בפלוגתו בכושר ההסתגלות הגבוה שלו, במוטיבציה העזה שלו, ועל-אף הקשיים שהיו לו כחייל בודד, הצטיין והיה אהוד על כולנו". שמו הונצח בספרייה, בבית-הספר שבו למד, במוסד לעליית הנוער. על-שמו ניטעו עצים על הר הרצל וביער המגינים