בן מזל ומשה. נולד ביום ח' בסיוון תשמ"ב (30.5.1982) ביהוד. אח צעיר למאיר ולטובה. נכד למשפחה גדולה ומלוכדת מאוד, מוותיקי יהוד. יוסי היה ילד יפה תואר, שובב ואהוב מאוד על אחיו, שהתחבב על כל שכניו וחברי משפחתו, שנהגו לפנקו לרוב. יוסי רכש את השכלתו היסודית בבית-הספר 'יהודה הלוי' ביהוד. "ילד נבון, עם לא מעט שובבות והמון חן," סיפר מנהל בית-הספר, "חברותי ועוזר בכל אשר נדרש. ידי זהב לו. זה הגנים – וכי מה יכול להיות התוצר מבית כמשפחת טלבי?" יוסי המשיך לימודיו בחטיבת-הביניים ב'קרית הסביונים' וסיימם בתיכון 'מקיף יהוד'. סיפר מחנכו בתיכון: "… ילד שקט ורציני, שיש בו המון רצון לתת מעצמו. במהלך שנת הלימודים גיליתי צד נוסף, אמיתי ומיוחד כל כך באופיו של יוסי – היתה בו שובבות מופלאה, משובת נעורים שלוותה בהומור יוצא דופן, שהדביק את החברים מסביב, ולעתים גם את המורים." יוסי העדיף פעמים רבות לשחק כדורסל במגרש הספורט, לכייף ולבלות, כאשר הלימודים נשארו בדרך כלל בעדיפות האחרונה. אבל בשנת הלימודים האחרונה הוא עזב את התיכון ביהוד ועבר ללמוד בבית- הספר התיכון האקסטרני 'אנקורי'. יוסי הבין ששעת האמת הגיעה, שקד על לימודיו ועבר בהצלחה את כל בחינות הבגרות. יוסי היה נער מלא שמחת חיים, מוקף תמיד בחברים רבים, שלמענם ולמען בני משפחתו היה מוכן לתת את הכל. חבריו מספרים: "יוסי היה אדם שלא יכול לומר 'לא'. כל דבר שביקשו ממנו, לא משנה מתי או באיזו סיטואציה, נענה בחיוב. מאחר שיוסי היה כזה אדם, לא יכולנו אף פעם לסרב לכל דבר שביקש. ממש מלאך." יוסי היה לנער יפה תואר, חכם ופיקח. תמיד היה חיוך נסוך על פניו העדינות, וכל דבר, גם אם לא היה ממש לרוחו ולטעמו, ידע לקבל בהבנה מלאה. קשור היה מאוד היה לבני משפחתו, ונהג לפנק את אמו במתנות קטנות. יוסי אהב לטייל, עם משפחתו ועם חבריו. את הטיול המשמעותי ביותר ערך ערב גיוסו לצה"ל, עת נסע ליוון עם שני חברי ילדות. על החוויות הרבות מאותו טיול סיפר בהרחבה גם זמן רב לאחר שובו. בין תוכניותיו הרבות ליום שאחרי שחרורו מהצבא היו תוכנית לטיול במזרח הרחוק, ותוכנית לטיול שורשים ביוון עם אביו. בעת לימודיו בתיכון הכיר יוסי את ליטל, שהיתה לחברתו הקרובה והאהובה במשך ארבע שנים, עד יום מותו. בחודש נובמבר 2000 התגייס יוסי לצה"ל. משאת נפשו היתה להגיע ליחידה קרבית מובחרת, והוא אכן שובץ ליחידת 'נחשון', יחידת חי"ר המתמחה בפעילות מורכבת בשטחי יהודה ושומרון. הוא סיים מסלול לוחם וקורס מ"כים, ותיכנן להמשיך לקצונה ולקריירה צבאית. מפקדו של יוסי, סא"ל צביקה, סיפר: "יוסי סיים מסלול לוחם ויצא לקורס מפקדי כיתות. שם הרעיפו עליו מפקדיו המלצות ומחמאות על תפקודו ועל כישוריו… בשובו נכנס אלי לראיון שיבוץ, וביקש להגיע לפלוגה ותיקה – פלוגה שבה העשייה רבה יותר… יוסי שובץ כמפקד כיתה בפלוגת החוד, השתלב בפלוגה החדשה, התחבב במהירות על כלל החיילים והמפקדים והטביע את חותמו המיוחד על כל הסובבים אותו." אלעד, חבר של יוסי בשירותו הצבאי, כותב: "מהרגע הראשון שהגעת לפלוגה ידענו שהגיע עוד חבר לחבר'ה. לאט-לאט התחלנו להכיר אותך, והבנו שיש פה חבר אמיתי, ובכל מצב יהיה אפשר לסמוך עליו. בעת הצורך יוכל לשבת, להקשיב, לדבר ולתת עצה." ביום ט' בתמוז תשס"ב (19.6.2002) נפל יוסי בקרב בקלקיליה. בעקבות מידע מודיעיני הגיעה היחידה למבנה בן ארבע קומות בעיר, בחיפוש אחר מחבל מבוקש, ראש המודיעין הכללי מאזן סולימן. הכוח הראשון שנכנס למבנה והחל לסרוק אותו נתקל בקומה השנייה במכת אש של המחבל, והמ"פ נפגע. יוסי, שעמד בראש כוח סיור והגיע למקום מיד לאחר ההיתקלות, התנדב להיכנס לבניין ולחלץ את הפצוע, על אף שידע שיש במקום מחבל חמוש. הוא נכנס למקום עם הסמ"פ והחובש, אולם הם נפצעו מיד בכניסה לבניין ורק יוסי הצליח להיכנס, והסתער על המחבל. בחילופי האש הוא הרג את המחבל, אך נפצע אנושות. הוא פונה לבית-החולים 'מאיר' בכפר סבא, שם נפטר כעבור זמן קצר. באירוע נהרג גם המ"פ, רס"ן שלומי כהן. בן עשרים היה יוסי בנופלו. לאחר מותו הועלה לדרגת סמ"ר. יוסי הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-העלמין ביהוד. הותיר אחריו הורים, אח, אחות וחברה. מפקדו של יוסי, סא"ל צביקה כותב: "באירוע שבו נפל גילה יוסי אומץ לב יוצא דופן, כשמיהר להיכנס לבניין כדי להציל את מפקדו על אף שידע כי עדיין נמצאים במקום פלשתינאים חמושים. הגבורה שהפגין במהלך הקרב עולה על כל תיאור מילולי, ורק אוכל לומר כי התנהגותו ומעשיו מציבים בפנינו רף גבוה ומופת לחיקוי… זכרו של יוסי וזכר מעשיו יהוו סמל ודוגמה לחיילי הגדוד, וסיפור גבורתו עוד יסופר רבות." נדב, מפקדו של יוסי, שמונה למ"פ לאחר הקרב, ספד לו: "הוכחת לכולם, יוסי, שאתה מוביל, שאתה מפקד שמסתכל על חייליך לאחור ומוביל אותם קדימה. יצאת לחלץ את שלומי המ"פ, וקיפחת את חייך… לעולם לא נצליח להשלים את מקומך בפלוגה. ספר המחזור שלנו הוא ערך לכל אחד מאיתנו, כי שם אתה איתנו, צוחק." מתוך דברי המח"ט, אל"מ דוד: "יוזמה, אומץ לב, חתירה למגע, דבקות במשימה, אחוות לוחמים – אלה הערכים המובילים, עליהם גדלים דורות של לוחמים בצה"ל. את כל אלה זיהיתי ביוסי בשלוש הדקות לפני שנכנס לחלץ את המ"פ. הוא יזם וקיבל את מקומו בכוח. הוא נכנס למבנה באומץ לב וללא היסוס. הוא חתר למגע עם המחבל והכריעו. הוא היה נחוש לחלץ את מפקדו. הוא סיכן עצמו כדי לא להשאיר פצועים בשטח. הוא היה גיבור ונפל כגיבור. כזה היה סמ"ר יוסי טלבי, בנם של מזל ומשה טלבי תושבי העיר יהוד." לוחמי 'נחשון' כתבו למשפחה: "בזמן הקצר שיוסי היה מפקד בפלוגתנו הספקנו לראות ולהכיר כי הוא בן אדם מיוחד. יוסי התבלט באיכפתיות, בדאגה לחייליו ובחתירה לשלמות…" כותבת ליטל, חברתו האהובה של יוסי: "אני נשמתך התאומה, חיכיתי לך שתחזור ותיתן לי את החיבוק הגדול והחזק שתמיד עשית כשהגעת. בשבילי אתה עדיין כאן, עמוק בפנים בתוך הלב… יוסי, אנחנו פה האנשים שהותרת אוהבים אותך ואף מעריצים אותך. בשבילי תמיד היית מלך, ועדיין מלך. אני פה עכשיו כדי לזכור, ולעולם לא לשכוח." גלית ועמית, בני הדוד של יוסי כתבו: "הילה של טוב זרחה לך מהעיניים/ לכל מי שזקוק הושטת שתי ידיים/ אם צריך היה להישען, הושטת שתי כתפיים/ וכשביקשו ממך מעט, נתת שבעתיים./.. "קרבי זה הכי," זה היה המוטו שלך/ ולא נראה לנו שקיים חייל יותר מורעל ממך./ אנו עוברים כעת תקופה לא קלה/ מקווים שאותנו תזכור לטובה/ שמור עלינו מלמעלה." טובה, אחותו של יוסי, ילדה לאחר נפילתו בן וקראה לו על שם אחיה – יוסי אור, כדי שימשיך את האור העצום שכבה ביום שבו נפל יוסי. בני משפחתו הנציחו את שמו של יוסי במספר פעולות הנצחה: תרמו מנורה גדולה לבית- הכנסת ביהוד, הוציאו לאור ספר הנצחה והקימו אתר אינטרנט, הנושאים שניהם את השם "סיפורו של לוחם וגיבור". כמו-כן מונצח שמו של יוסי וסיפור חייו בחיל-הקשר ביהוד – באתר האינטרנט, באתר ההנצחה ובחדר ההנצחה. ביום כ"ב באלול תשס"ד (8.9.2004) העניק אלוף פיקוד המרכז לסמ"ר יוסף (יוסי) טלבי ציון לשבח אישי, אשר נמסר למשפחתו, "על גילוי אומץ לב, נחישות, דבקות במשימה ומתן דוגמה אישית".
