טישלר, שלום

בן יוכבד וחיים, נולד ביום י"ב בכסלו תר"ץ (14.12.1929) בשכונת בורוכוב (גבעתיים) וסיים את בית-הספר היסודי וכיתות-ההמשך. היה חובב מוסיקה. עשה זמן-מה בהכשרה בקיבוץ שריד. כבנו של חבר "הגנה" ותיק ומסור לתפקידו הצטרף אף הוא לשורותיה עוד ב.-1943 ב-1945 התגייס לנוטרות, סיים את הקורס בכפר ילדים, שירת בתחנת תל חיים ואחרי זה בקיבוץ "אפעל", ששכן אז בקצה גוש היישוב היהודי והיווה נקודת-משמר קיצונית מול היישוב הערבי העוין. בתקופת המתיחות והכוננות המוגברת שלפני הכרעת או"ם נתמנה שליש במפקדת "נפת העין" ומילא את תפקידו בכושר ובהתמצאות של ותיק ומנוסה. כשהחלו הקרבות אחרי החלטת עצרת האו"ם עבר לשירות קרבי באחד מגדודי חטיבת "אלכסנדרוני". סיים קורס חבלנים ובמשך הזמן עלה לדרגת סמל ותיפקד כמ"כ. שלום השתתף בקרבות תל ליטווינסקי, כפר סלמה, טנטורה, ובאחרונה בחזית לטרון. מפקדיו וחבריו מספרים רבות על גבורתו וקור-רוחו במצבים המסוכנים ביותר, כיצד הוציא נפגעים תחת מטר אש האויב, והתנדב לחפות על נסיגות ולבלום באש מקלעו את התקדמות האויב. גם פעולתו האחרונה היתה בבלימת התקדמות כזו. עם כניסת הלגיון הערבי ללחימה החמיר מצבה של ירושלים בעקבות ניתוק הדרך אליה על-ידי מערך הלגיון בלטרון. לפריצת הדרך תוכנן מבצע "בן-נון א'", המשימה הוטלה על חטיבה 7 וגדודו תיגבר את החטיבה למשימה זו. ביום י"ז באייר תש"ח (26.5.1948) כשמחלקתו הוכרחה לסגת מעמדתה האחרונה לביר-חילו היה הוא בין אחרוני הנסוגים תחת אש-אויב קטלנית. פתאום רץ חזרה, על דעת עצמו, תפס עמדת-אש טובה וביריותיו הבלתי-פוסקות במשך שעה עצר את האויב ואיפשר לחבריו להימלט, אך הוא עצמו נפל בקרב. ביום י"ב בטבת תש"י (1.1.1950) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.