טישלר, דויד

בן קיילה ויעקב, נולד בשנת 1924 בעיר בנדין, פולין ובראשית 1925 עלה עם הוריו לארץ. הוא למד בבית-ספר יסודי ברמת גן והמשיך בבית-ספר תיכון עד הכיתה השביעית. על סמך חיבוריו היפים ושקידתו בקריאה ובכתיבה עודדוהו מוריו לעבודה ספרותית. דויד היה חבר פעיל ב"נוער העובד" וכשנאלץ להפסיק את לימודיו בגלל חוסר אמצעים הלך להדריך חבורת-נוער בבית השיטה, ובהצטיינו בהדרכה הוחלט לשולחו להשתלמות בסמינריון למרכזים. אחר-כך הצטרף לפלמ"ח בבית השיטה והשתתף בפעולות נגד הבריטים. עם תום שירותו נאלץ לחזור הביתה לעזרת הוריו שהזדקנו ועבד בבית-חרושת ברמת גן. בשנה אחת נתייתם מאביו ומאמו ואז נענה לקריאת דודתו שהיתה בקיבוץ רמת רחל והצטרף אל המשק. עוד לא הספיק להיקלט בעבודות במשק ההררי, השונה כל-כך ממשק העמק שעבד בו, והנה החלה המלחמה נגד הערבים, שדרשה את הפעלת סגולות-הלחימה שלו שרכש בפלמ"ח. הוא מילא את חובתו בשמירה ובהגנה ועודד את חבריו בתקווה, כי תלאות אלה יביאו לנו את המדינה. אחרי יום של הפגזה קשה כתב לאחותו: "אין דבר, אפשר לסבול, יהיה טוב. אינני יודע מתי, אך יהיה טוב, מוכרח להיות טוב". אלא שהוא לא זכה להגיע לכך, כי בשעת הנסיגה הזמנית מרמת רחל, ביום י"ג באייר תש"ח (22.5.1948), כשנשאר עם חברים אחדים אחרונים לנסיגה, ניסו לעלות למכונית-המים של המשק ובאותו רגע פגע בהם פגז האויב וריסקם. נקבר בשייח'-באדר א'. ביום כ"ו באלול תש"י (8.9.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות ברמת רחל.