טיקטינסקי, אלי (אלימלך)

בן יוסף והינדה. נולד ביום כ' בטבת תש"ח (2.1.1948) בחיפה. כאשר הגיע אלי לגיל הלימודים למד בבית הספר היסודי הדתי "רמב"ם" בנוה שאנן. נופה הטביע את חותמו על אפיו ונפשו ביופיו הטבעי. דירת הוריו הצנועה היתה במרחב משופע צמחים, עצים ופרחים ואלה חיבבו עליו את הצומח והחי וגם את השלווה והדממה שהיה נתון בהן. בבית הספר הדתי למד לפי הכוונת אביו המסורתי ולימודיו שם קירבוהו לערכי תרבות עמו. אחרי שסיים את לימודיו בבית הספר "רמב"ם" למד בבית הספר התיכון "אבן פינה" שבחיפה. באוגוסט 1966 גויס לצה"ל והתנדב לנח"ל, כי רצה למצוא דרך חזרה לטבע ולמרחב ושאף למצוא קשרים אמיצים ולפעול למען עמו ומידות בני עמו; לכן הצטרף לנח"ל לגרעין של בודדים שמטרתם היתה להיות מדריכי טיולים ושירת בתחילה בנתיב הל"ה. מדריך טיולים לא הספיק להיות מכיון שלאחר פחות משנה פרצה מלחמת ששת הימים ובה השתתף בקרבות של לטרון ורמאללה. ומאז לא חזר עוד למשק. אחרי המלחמה עבר אימון מתקדם במסגרת הנח"ל המוצנח ושם היה לצנחן לוחם. במסגרת זו השתתף גם פעמים רבות במצוד על חוליות חבלנים שפעלו באיזור יהודה ושומרון. לאחר זמן מה עזב את גדוד הצנחנים ועבר למחלקת סיור, אשר עמה סייר בעיקר בבקעת הירדן. אך עוד הוא נמצא בשירות החובה שלו, ביום ל' בניסן תשכ"ח (28.4.1968), נפל בשעת מילוי תפקידו בהסתערות על חוליית חבלנים, אנשי ה"פתח". מפקד המחלקה היה חנן גולדצווייג שנפצע ונפל אף הוא בהסתערות אמיצה זו. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בחיפה. מפקד יחידתו, במכתב תנחומיו להוריו, כתב: "אלי שירת במחלקת סיור. במשך הזמן הפך מצנחן לסייר ומסייר לסייר מעולה ומקצועי. מפקדיו הכירוהו כאחראי, מסור לתפקידו ואהוד על חבריו. כשהיה צורך לארגן דבר מה היה אלי מתנדב לעזור. לכל אהב לעזור, גם לחבריו שאהבוהו וגם למפקדיו שכיבדוהו והכירו את תכונותיו הטובות ובהשפעה על שאר החיילים. אלי היה חייל למופת, משכמו ומעלה היה גבוה, גופנית ונפשית משאר חבריו. במשך שהותו ביחידה הספיק להילחם בחוליות רבות של האויב". המפקד מסיים את מכתבו בציינו את אלי כחייל טוב, רע וידיד לכל, ומעל לכל: הוא היה בן נאמן, מסור למשפחתו ולחבריו ליחידה, אשר בה שירת לעמו ולהגנת המולדת.