טילמן, צבי

בן פייגה ומנחם-אליעזר, נולד ביום ל' בניסן תרע"ג (7.5.1913) בעיר סאמבור, מזרח גליציה והיה בן זקונים למשפחה חסידית אמידה. הוא למד ב"חדרים", ובבית-ספר יסודי ובגימנסיה ממשלתית בפולין. צבי הלך בעקבות אחיו והצטרף לתנועת-הנוער "השומר הצעיר" ו"גורדוניה" אולם בעוד שהם הוסיפו ללכת בדרכם זו ואחד מהם היה לימים חבר בקיבוץ מרחביה, נשאר הוא נאמן למסורת אבות, הירבה לשקוד על התלמוד בבית-המדרש והצטרף לתנועת-הנוער הדתית "בני-עקיבא", בה שימש שנים אחדות כמדריך וחבר ההנהגה. צבי התחבב על חניכיו גם כחבר עליז, שלמדנותו לא פגמה בחן שובבות-הנעורים שלו. הוא עמד בבחינת- כניסה ל"ישיבת חכמי לובלין", אך מטעמים שונים לא למד בה. לאחר שעבר את בחינות-הבגרות התכונן לעלות לארץ ללמוד באוניברסיטה. משבא לארץ בשנת 1935 גברה בו ההכרה החלוצית והוא הצטרף לקבוצת "אברהם" של "הפועל המזרחי" בכפר פינס. הוא עבד עבודה שכירה בפרדסים ובבניין בכרכור ושימש גם כפנקסן. עם כל עבודתו היה קובע יום-יום עתים לתורה, ללמוד וללמד, ונודע כתלמיד חכם שרבנים גדולי תורה נהנו משיחותיו ומהרצאותיו התלמודיות. בשנות מאורעות הדמים תרצ"ו-תרצ"ט התאמן ב"הגנה" ושמר בלילות. זמן-מה שימש סגן מזכיר לשכת-העבודה בכרכור והיה מקובל על ציבור הפועלים. בראשית שנת תרצ"ח יצא לחודשים מספר לגליציה בשליחות חינוכית מטעם "בני-עקיבא". באותו הזמן הצטרפה לקבוצה חברה מחניכות עליית הנוער הדתי. צבי הסכים לתת לה שיעורים בתורה ובמפרשים. ידידותם נתחזקה ובחודש ניסן תש"ב באו בברית הנישואין. בתקופה זו שימש כגזבר הקבוצה וגילה חוש מסחרי וידיעה בעניינים כספיים. בחורף תש"ד עבר עם אישתו לכפר עציון. שם עבד בקביעות בייעור ההרים והוסיף לקבוע עתים לתורה לעצמו ולחברים. חודשים אחדים שהה בכפר הרא"ה במכון "הלכה ברורה", לבירור הלכות המצוות התלויות בארץ. באביב תש"ו השאיר את אישתו ובנו הקטן בקבוצה ועבד שנה וחצי כשליח ומדריך ומנהל עניינים בקבוצות תנועתו במחנות בגרמניה. אחרי-כן שימש כמרכז התנועה באזור האמריקני בגרמניה ועסק גם בארגון שיירות מעפילים. חברים שראוהו בפעולתו סיפרו רבות על כשרונו ומסירותו בעבודה. גם בהיותו בחו"ל אחרי עבודה מפרכת מתוך הזנחת צורכי עצמו, היה מקדיש שעות לילה לשיעורי תורה וללימוד עצמי. נכונותו לבוא לעזרת חברים לא ידעה גבול. בשלהי תש"ז חזר לכפר עציון ואחרי החגים שוב היה אמור להישלח לפעולה במחנות בקפריסין, אלא שבינתיים החלה מלחמת-העצמאות. בחודשי המצור מילא את חובתו בעבודה ובשמירה, בעבודות ביצורים ובניהול חשבונות הקבוצה ויחידות מגויסות. אף בחודשי המצור ניהל שני חוגים תורניים לתלמוד במסכת סנהדרין ובהלכות מלכים לרמב"ם וכן עסק בבירור הלכות בדבר היתרים בענייני שבת וכשרות בשעת מלחמת- מצווה. בימי הקרב האחרון היה בעמדה מספר 5. אור ליום ד' באייר תש"ח (13.5.1948), יום נפילת כפר עציון, בא אל המפקדה אשר במנזר הגרמני כדי להתייעץ בדבר גורל הכפר וכאן נפל. בעת מבצע "ליקוט העצמות" נמצאו במקלט מתחת למנזר שרידים מבגדיו וקטעי יומנו ומכתבים ורשימת דברי תורה בכתב-ידו. ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הועבר, עם חבריו שנפלו יחד עמו, למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.