טיילר, זיו

בן מלכה ויצחק, נולד ביום כ"ז בניסן תש"ם (13.4.1980) בחיפה. אח צעיר לסיגלית, משה ועמיחי. בהיותו הצעיר במשפחה זכה זיו בתשומת-לב רבה ובאהבה מצד כל בני המשפחה. הוא החל את לימודיו בבית-הספר היסודי 'רוממה' בחיפה. בגיל צעיר התגלתה אצלו דיסלקציה חריפה, שבגינה נזקק לסיוע רצוף בלימודיו, ולכן למד בכיתה מקדמת. לאחר-מכן עבר ללמוד בכיתה רגילה בבית- הספר התיכון עירוני ה' בחיפה, ולבסוף למד במכללה למינהל בחיפה, שם השלים עשר שנות לימוד. במהלך הזמן שבין סיום לימודיו לגיוסו לצה"ל, עבד זיו לפרנסתו בסניף של רשת מזון ארצית בשכונת מגוריו. תוך זמן קצר התגלה כנער אחראי מאוד ובעל יכולת ניהול טובה, והפך לאחראי משמרת. זיו היה עצמאי מאוד, אוהב סדר וניקיון והקפיד מאוד בלבושו ובהופעתו. תמיד ריכז סביבו חברים רבים והיה מקובל מאוד מבחינה חברתית. הוא היה בעל לב זהב ותמיד מוכן לעזור לחבר בשעת מצוקה. הוא ידע כיצד לחדור לנפש חבריו ולעודדם בעת צרה או קושי. הכדורגל היה כל עולמו, הוא היה אוהד 'שרוף' של 'מכבי חיפה' והקפיד לנסוע לכל המשחקים ובילדותו אף שיחק כדורגל בקבוצת הילדים של האגודה. זיו אהב את אימו אהבת נפש והעריץ את אביו השוטר ושאף להיות קצין בילוש כמוהו. דמות נוספת שהשפיעה עליו היתה זו של בן דודו, חיליק שרביט, חייל קרבי שנהרג בפיגוע בבית ליד בינואר 1995, ובעקבותיו שאף זיו לשרת בחיל קרבי. באמצע נובמבר 1998 התגייס זיו לצה"ל. חרף התנגדות הוריו, התנדב לחטיבת גבעתי, אך תוך זמן קצר ביקש הצבה חדשה, בבסיס פתוח קרוב לבית, ובקשתו נענתה. הוא הופנה לקורס אח"י (אחסנה יבשה) והוצב בבסיס צנחנים בטירת כרמל, שם היה מרוצה מהתפקיד ומהמפקדים. לבקשתו אף קיבל אישור לעבוד בשעות הערב, והתקבל חזרה לעבודה בסניף שבו עבד טרם גיוסו. ביום ה' באדר תשנ"ט (21.2.1999), נפל זיו בעת מילוי תפקידו, והוא בן תשע-עשרה. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בחיפה. הותיר אחריו הורים, אחות ושני אחים. להנצחת שמו הוציאה המשפחה ספר שירה לזכרו. מתוך שיר שכתבה אימו: "הבן לא אוכל להבין/ הבן יקיר לי/ זיו/ השבוע אתה בן עשרים/ אני הפכתי אלפיים/ רציתי לספור גם שלושים/ ארבעים, חמישים ובכלל./.. אתה אפילו לא בן תשע-עשרה/ הבן לא אוכל./ עתה ריק לי בלב/ דואב/ אי כי תשוב/ לי כבר לא אכפת/ מה מותר מה אסור/ כלל לא חשוב/ רק עצוב./ מה מאוד/ אמא."