טייכר, דניאל
בן רות ומנפרד. נולד ביום ה' בתמוז תשי"ד (6.7.1954) בחיפה. אח לעדנה. את לימודיו החל דני בבית-הספר היסודי "מעלה הכרמל" וסיים בבית-הספר התיכון "הריאלי" בחיפה. בראשית אוגוסט 1972 התגייס דני לצה"ל והוצב לחיל התותחנים. עם שחרורו מצה"ל פנה ללימודי רפואה, סיים בהצטיינות את בית- הספר לרפואה של הטכניון בחיפה, וממחצית 1992 שירת במילואים כרופא. במהלך שירותו התקדם ד"ר דניאל בסולם הדרגות והגיע לדרגת סרן. בשנת 1977 נישא לאילנה ונולדו להם שלושה ילדים – ערן, נועה ונעמה. בשנת 1994 עברה המשפחה להתגורר בקיבוץ גנוסר וד"ר דניאל עבד כרופא בטבריה, בקופת חולים של ההסתדרות. במשך כל שירותו בצבא בלט ד"ר דניאל במעורבות, בחיוניות ובתחושת השותפות שלו עם מפקדיו ופקודיו. חבריו ליחידת המילואים ציינו את רמתו האישית הגבוהה, אשר באה לידי ביטוי ביכולת הפיקוד שלו ובמקצועיותו. באימונים ובתרגילים השתתף ד"ר דניאל עם חייליו בכל משימה, קטנה כגדולה. הוא השתתף בתורנות שמירה ובבניית המאהל, וסייע למפקדיו בתכנון ובביצוע המשימות המקצועיות. את רוב שירות המילואים שלו עשה בלבנון וכאשר נפגע כוח צה"ל, טיפל לבדו במספר נפגעים קשה ואף ביצע ניתוחים תחת אש. לאחר שנפצע בלבנון מטיל סאגר ונפגעה שמיעתו, המשיך את שירות המילואים שלו בארץ. ביום 20.5.1996 נקרא ד"ר דניאל לשירות מילואים, כרופא בגדוד רפואה של "מחנה העמקים". שלושה ימים לאחר מכן, כשהיה בדרכו למרפאה בבית חולים 10 בחיפה, במסגרת שירות מילואים, נפצע ד"ר דניאל באורח קשה בתאונת דרכים. הוא הובהל לבית החולים רמב"ם בחיפה, ובמשך שבוע ימים נאבק על חייו. כל המאמצים להצילו לא הועילו, והוא נפטר מפצעיו ביום י"ב בסיוון תשנ"ו (30.5.1996). בן ארבעים ושתיים היה במותו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בחיפה. הותיר אחריו אשה, בן ושתי בנות, אם ואחות. ד"ר דניאל טייכר היה רופא בעל מוניטין וזכה להערכה רבה מצד הקהילה בטבריה והסביבה ומצד עמיתיו ומעסיקיו. כרופא מד"א וניידת טיפול נמרץ הציל חיי רבים. כרופא פנימי, שעבד עם הקהילה, הביא מזור לנפשם ולגופם של אלפים רבים. במשך שנים שימש גם כיו"ר הוועדות הרפואיות בלשכת השיקום של מרחב טבריה. במלאות שלושים למותו, נערך ערב לזכרו של ד"ר דניאל טייכר. את הערב יזם ועד ציבורי, לאות הוקרה על פועלו וטיפולו המסור בחוליו ללא לאות. בערב הזיכרון אמרה אמו של אחד ההרוגים מן הפעולה בלבנון כי "העולם ללא דני שוב לא יהיה כמו העולם אתו", וקהל של מאות בכה איתה.
