טייכנר, אליעזר (לודויג)

בן גיטל וחיים, נולד ביום כ"ג בתמוז תרע"ה (5.7.1915) בעיר המבורג, גרמניה. הוא למד בבית-הספר הריאלי "תלמוד-תורה" של הקהילה היהודית ונתחבב על יודעיו בשל מזגו הטוב ונדיבות- רוחו. בשעות הפנאי היה עוזר לאביו בעסקו. לאחר עליית היטלר לשלטון בגרמניה, עברה המשפחה לצ'כוסלובקיה על סמך נתינותה הצ'כית. האב מת ואליעזר השתקע בעיר מוראבסקה-אוסטראבה, למד מסגרות ונפחות כהכשרה חלוצית והדריך בתנועת "המכבי הצעיר". אחיותיו ואחיו עלו ארצה והוא שירת שנה בחיל הפרשים הצ'כי עד השתלטות היטלר על המדינה וסילוק היהודים מהצבא. בגלל הצורך במדריכים בתנועה הציונית עיכבו את עלייתו וכשהעפיל לבסוף באונייה "אטלנטיק" גורש עם יתר העולים למאוריציוס אחרי התנגדות פעילה ותגרת-ידיים עם החיילים הבריטיים בנמל חיפה. גם שם רכש לו ידידים רבים בשל נכונותו לעזור לזולת ומכתביו היו מלאים געגועים יוקדים אל הארץ. במאוריציוס ניסה להתגייס לצבא הצ'כי ולא נתקבל בשל קוצר-ראייה. אולם משהוקמה הבריגדה היהודית התנדב אליה ונתקבל כחייל בגדוד השני. מהאימונים במצרים קיבל ב-1945 חופשה קצרה לבקר את אחיותיו ואחיו בארץ. הגיע עם הבריגדה עד בלגיה. משפוזר הגדוד השני חזר ארצה ועבד במסגריה ובענף המספוא במשק דורות, ששתיים מאחיותיו היו חברות בו, והשתרש במהרה בעבודה חקלאית ובחברה. מסיבות פרטיות עבר בראשית 1947 לחיפה ועבד וגר אצל אחיו. בדצמבר 1947, לאחר החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ לשתי מדינות, התנדב לשירות חלקי, ושירת שלושה לילות בשבוע בעמדות משמר ומגן. השתתף והצטיין כמקלען בקרבות לשחרור העיר. ב-15.5.1948 נקרא לגיוס מלא, צורף לחטיבה 7, שזה עתה הוקמה, ולחם בגיזרת לטרון, שם נפל מפגיעה ישירה של פגז ביום כ"ז באייר תש"ח (5.6.1948). נקבר בנען. להנצחת שמו הקימה המשפחה חדר-לימוד בבית-הספר "תלמוד-תורה" בחיפה. ביום ב' בסיוון תש"י (18.5.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.