טייכמן, שלמה

שלמה, בן רבקה וצבי, נולד ביום ה' באב תשי"ג (17.7.1953) בחדרה. הוא למד בנתניה בבית-הספר היסודי על-שם ח"נ ביאליק ובבית-הספר התיכון על-שם שאול טשרניחובסקי. אחרי-כן למד בקיבוץ גן שמואל כתלמיד-חוץ ותכנן להשלים את בחינות הבגרות לאחר שחרורו מהצבא. שלמה היה תלמיד טוב, אהוד על מוריו ועל חבריו. הוא היה בקי בתחומים רבים, השתתף בחידונים וזכה בפרסים על ידיעותיו המרובות, כגון פרס התנ"ך ופרס ספרות מטעם בית-ספרו. בגן שמואל היה חבר מערכת העיתון של בית-הספר וחלם להיות עיתונאי. את חיי הקיבוץ אהב מאוד, והיה מרבה לספר בשבחם באוזני כל. שלמה היה איש עבודה, חרוץ, נמרץ, שופע חיוניות, בעל יוזמה ותבונת כפיים. דייקן היה ואחראי והקפיד לעשות את מלאכתו בנאמנות. הוא הצטיין באהבת הסדר, בעבודה ובהופעתו, ובגדיו היו סדורים ונקיים תמיד. מלא חיים היה, עליז, שמח, אוהב שעשועים ולצון. רוחו הייתה טובה עליו תמיד והוא הרבה לצחוק ולחייך. הוא לא היה בררן, דגל בפשטות, וידע להיות שמח בחלקו. כל שהיה לו חילק עם ידידיו. שלמה גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1971 והוצב לחיל התותחנים. לאחר הטירונות השתלם בקורס לתותחני תומ"ת והיה בו חניך מצטיין. אחרי-כן השתלם בקורס מ"כים ונשלח לקורס קצינים. אחרי כן הוצב ביחידת תותחים מתנייעים ונתמנה למפקד צוות בסוללת תותחים. הוא היה מפקד מעולה, מקובל על מפקדיו ואהוב על פקודיו. תמיד דאג לרווחתם של חייליו, התערב למענם אצל מפקדיו וניסה לסייע לכל חייל שפנה אליו בכל עניין ובקשה. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים חש מביתו ליחידתו, שלחמה בחזית ברמת הגולן כדי שלא לאבד זמן ולהגיע מהר לצוותו, ניצל כל אמצעי, וברכב שעסק בפינוי נפגעים, הגיע בדרך לא-דרך אל אנשיו בסוללה שלו. בשעות הערב של יום י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973) בתל-ג'וחדר, פגע טנק של האויב פגיעה ישירה בתותח מתנייע שבסוללתו והוא נהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בנתניה. השאיר אחריו אב, אם ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "שלמה ז"ל ניחן באומץ-לב נדיר ובדבקות במטרה. הוא היה מפקד הצוות הבכיר בסוללה והוביל את אנשיו להישגים מעולים, בעת האימונים ובמבצעים. הוא היה אהוב ומקובל על חבריו, על פקודיו ועל מפקדיו כאחד". המועצה המקומית של רמת השרון הוציאה לאור חוברת לזכר בני המקום שנפלו במלחמת יום-הכיפורים, ושלמה בתוכם.