טיאר, שמואל (“מולי”)

בן שבתאי ומיריי. צאצא לאחת המשפחות הוותיקות ביותר בארץ. נולד ביום כ"ג בתמוז תש"י (8.7.1950) בחיפה. למד לימודים יסודיים ולימודים תיכוניים בבית הספר הריאלי בחיפה. היה חבר בתנועת "הצופים" (שבט "הכרמל"), הן כחניך והן כמדריך. הוא היה חניך מצטיין בקורס מ"כ בגדנ"ע. השתתף במסעות הגדנ"ע ובצעדות עממיות. כספורטאי מצטיין השתתף בתחרויות ארציות, לרבות צליחת הכנרת והיה מציל חובב. היה פעיל בחברה והקדיש הרבה מזמנו ומאונו לגיבוש החברה בכיתתו. התעניין באמנות, הרבה לקרוא ספרים ואהב להקשיב למוסיקה קלסית. בעודו תלמיד היה נוהג ללמד תלמידים מעוטי יכולת (מתושבי ואדי סליב). שמואל גויס לצה"ל באוגוסט 1968. ביום ו' באייר תשכ"ט (24.4.1969), נפל בקרב מול איסמעיליה. הוא נהג כחייל למופת. בזמן שנפצע מיריות צלף מצרי, התכופף פן ייפגע שנית, וקרא בשם חברו בקולו הרגיל והעליז מתוך בקשת עזרה. חבריו עשו הכל להצילו אך פצעו היה אנוש וידם קצרה מהושיע. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בחיפה. לאחר נפילתו קיבלה המשפחה מכתב מחברו לעמדה, שלא הכיר את שמואל אלא זמן קצר: "התקשרנו אליו והוא אלינו. הוא הביא את החיוך למוצבנו – חיוך שלא סר מעל פניו גם כשהעירוהו לשמירה באישון לילה, חיוך שלא עזבו כל היום, בעבודה, בארוחות ובשיחות רעים. ידענו גם להיות רציניים ומצאנו בו בן שיחה בבעיות עולם. – – – תפקידו של מולי לא היה מן הנעימים. עבודתו נכפתה עליו בהתאם לצורך הלחימה שאויבינו הכתיבו לנו, אך למרות התפקיד הבלתי נעים עשה מולי את עבודתו בשלמות".