טחובר, עמרי

בן אברהם ולילו. נולד ביום ט"ו בתשרי תש"ט (18.10.1948) בגברעם. עמרי נולד בזמן פתיחת הדרך לנגב במלחמת הקוממיות כאשר גברעם היתה מנותקת מן היישוב, אך בגיל חצי שנה הוחזר לגברעם. בקיבוצו למד בבית הספר היסודי וסיים את לימודיו בו. לאחר מכן גמר את לימודיו בשתי הכיתות הראשונות של בית הספר התיכון שבמקום ואת לימודי כיתות י"א וי"ב – בבית הספר בבארי. הוא השתייך לחטיבת בני הקיבוץ אשר בתנועת "הנוער העובד". היה מתעסק בספורט, ובמיוחד בשחייה ובצלילה. בצליחת הכנרת השתתף במשך כמה שנים רצופות (אף בהיותו בצבא). לטייל בארץ אהב מאד. כן אהב להאזין למוסיקה טובה, לשיר וגם לחלל בחלילית. עמרי שלח את ידו גם בעט וערך את יומן החטיבה בגברעם במשך כמה שנים; הוא העלה את היומן לרמה נאותה. בלימודים, בספורט ובמוסיקה הצטיין אף פעם לא היתה ההצטיינות שטחית ולא אהב לעשותה בלתי מוגמרת. הכל ניתן לו קלות מפתיעה. די היה לו לשמוע או לראות דבר פעם אחת וזכרונו שמר עליו. התפישה המהירה, כושר החשיבה וההגיון היו מתכונותיו הבולטות. אך הוא היה עניו ונחבא אל הכלים וגם בצבא לא היה בין הצועדים בראש אף כי היו בו כל הנתונים לכך. מי שהספיד אותו על קברו בשם חבריו במשק אמר עליו: "הוא לא רדף אחרי דרגות ומעולם לא התפאר במעשיו". לצה"ל גויס בנובמבר 1966. מתוך אהבה לשחייה ולצלילה התגייס קודם כל לקומנדו הימי אך לאחר מכן עבר לחיל השריון. בטירונות הלכו פעם בדרך לא דרך והנה ראה עמרי פרח יפה לפניו. בו ברגע קרא לו המדריך: "אל תדרוך על הפרח". לאחר מכן אמר עמרי דבר שהוכיח את רגישותו הנפשית כי ברור שלא היה צורך לדרוך על הפרח אלא ששמח מאד שגם המדריך שם את לבו לפרח. עמרי לא אהב מלחמות ולא רצה לראות בהישפך דם. עוד בבית הספר היה הוא המפריד בין הרבים. הצבא איפוא לא התאים לאפיו, אך למרות זאת הוא הלך לשירות צבאי מתוך ידיעה והכרה שחובתו היא מעל לכל. לאחר המלחמה סיים קורס מ"כ ונשאר כמדריך המחזור שבא לאחריו. לאחר מכן הציעו לו להמשיך ולהתקדם – ועמרי הסכים לצאת לקורס קצינים. בסיומו הצטרף לגדוד קרבי שחנה על גדות התעלה ובגדוד זה בילה עד יומו האחרון. הוא גם מילא תפקיד של קצין סעד ופקודיו היו שופכים לפניו את כל לבם; יש שחשבו אותו כאבא. זמן רב בילה עמרי בקו התעלה וגילה אומץ לב רב בעת התקריות. בהיותו מפקד מחלקה, שהיתה מחולקת בשני בונקרים והקשר ביניהם נותק, קיים עמרי את הקשר ורץ מבונקר לבונקר כשהוא חשוף לאש האויב בדאגה לשלום אנשיו. כאשר הגיע הביתה לחופשה, ולא לעתים קרובות, לא הירבה לספר על מעשיו בחזית. עמרי היה נתון יום יום לתקריות אש ולצליפות וחלק מאנשיו, שהוא היה להם לסמל ולמופת בלכתו לפניהם, נפלו. אך ביום כ"ו בניסן תשכ"ט (14.4.1969) נפל עמרי בתקרית בתעלה בעת חילופי אש עם האויב. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בגברעם. עמרי הוכיח את עצמו כחייל מצוין וכמפקד מעולה וזכה להערכת מפקדיו. הוא הועלה לדרגת סגן לאחר נפלו. אף מפקדו נפרד ממנו על קברו באמרו: "חבריך לנשק לא יכלו לנטוש את העמדות בתעלה כי האש משתוללת שם גם היום. התרגלנו כבר בצה"ל שאנו תמיד יוצאים ביחד אולם לא תמיד חוזרים יחד. זה גורלנו – וחבריו ימשיכו במשימה". לאחר נפלו הוציא לאור הקיבוץ המאוחד גברעם חוברת לזכרו בשם "עמרי".