fbpx
טורס, שבתאי (סבי)

טורס, שבתאי (סבי)


שבתאי, בן ברכה-בנבנידה ויצחק, נולד ביום י"ב בחשוון תרפ"ז (20.10.1926) בעיר סלוניקי ביוון. גדל בעירו, למד בבית ספר יסודי. ביוון גרו ערב מלחמת העולם השנייה כ-80,000 יהודים. העיר סלוניקי היוותה מרכז תרבותי יהודי גדול, ולתושביה היהודים נודע תפקיד מרכזי בפיתוחה הכלכלי. בשנות השלושים של המאה העשרים גברו ביוון הנימות הפשיסטיות והאנטי-יהודיות והחלה תנועת הגירה גדולה. קרוב ל-10,000 יהודים עלו מסלוניקי לארץ ישראל, ונותרו בה עוד כ-50,000 יהודים. יוון נכבשה על ידי הגרמנים במאי 1941 לאחר התקפה אווירית כבדה, וחולקה לשלושה אזורי כיבוש – האיטלקי, הגרמני והבולגרי. יהודי יוון סבלו מרעב כבד ורבים מתו ממחלות ומאפיסת כוחות. הצעירים נלקחו למחנות עבודה, והקהילה היהודית אולצה לשלם כופר בעדם. בפברואר 1943 יושמו באזור הכיבוש הגרמני "חוקי נירנברג" והיהודים בודדו בשלושה גטאות עיקריים בסלוניקי ובסביבתה. השמדת יהודי יוון נעשתה במספר שלבים: במרס 1943 היה הגירוש מתרקיה וממקדוניה, ובמקביל הגירוש מסלוניקי והסביבה. בעקבות כניעת איטליה והשתלטות הגרמנים עליה בקיץ 1944 גורשו היהודים משאר חלקי יוון. כ-54,000 יהודים שולחו לאושוויץ והושמדו בגזים, או נשלחו לעבודת כפייה ומתו מקור, מרעב, ממחלות ומאכזריות השומרים. רבים מבני העם היווני סייעו ליהודים להסתתר בהרים או להימלט, אך יהודים מעטים בלבד הצליחו להינצל. עד תום המלחמה נספו למעלה משמונים אחוז מיהודי יוון, כ-67,000 איש. עם פלישת הנאצים ליוון הוגלתה משפחתו של שבתאי לגרמניה. הוא הצליח להימלט בדרך, הסתתר באחד הכפרים ביוון וחי שם עד סוף המלחמה כשהוא עובד כרועה צאן. שאר בני המשפחה הגיעו למחנה ריכוז ושם נרצחו. בשנת 1945, מיד עם תום המלחמה, עלה שבתאי ארצה. זמן מה חי ועבד בקיבוץ איילת השחר, אחר כך עבר לחיפה, בה היו לו קרובים, ועבד בעבודות שונות. כן היה פעיל באגודת "הפועל" בעיר, בייחוד כשחקן כדורגל. זמן קצר לאחר הגיעו לחיפה הצטרף שבתאי ל"הגנה". בפרוץ מלחמת העצמאות התייצב לשירות, וכעבור זמן מה צורף לחיל ההנדסה ונשלח לקורס חבלה. שבתאי השתתף בקרבות על חיפה ושחרורה, נלחם במערכות הקשות בוואדי רושמיה, עין-ע'זאל ועין-חוד. בהמשך הועבר לגליל. במהלך שירותו הועלה לדרגת סמל. בזמן המלחמה הכיר שבתאי את יהודית, ובספטמבר 1948 נישאו השניים. ביום י"ד בתשרי תש"ט (17.10.1948), בשעה 15:00, בעת שעסק שבתאי בפירוק מוקשים בתל אל-חנזיר בגליל (נקרא גם גבעת האם, מעל עמק החולה), התפוצץ מוקש בידו והוא נהרג. בן עשרים ושתיים בנפלו. הותיר אישה. הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בראש פינה. ברשימה בעיתון ספדו לשבתאי חבריו: "… אחד ממגיניה הראשונים של חיפה התחתית. כישרוני ואמיץ לב כאחד. לכל פעולה התנדב… אחד מחבלניו הראשיים של הגליל היה. אין מי שלא הכירו ולא העריצו על אומץ ליבו… בן יקר אבד למולדת. הלך לעולמו כשהוא מלא מרץ עלומים. בבת שחוק על שפתיו צעד בבטחה, עלה לגליל ונהרג". החלל הינו "נצר אחרון". חללי "נצר אחרון" הם ניצולי שואה שנותרו שריד אחרון ממשפחתם הגרעינית (הורים, אחים, אחיות, בנים ובנות), שחוו על בשרם את אֵימַת השואה בגטאות ו/או במחנות הריכוז וההשמדה ו/או במנוסה ובמסתור בשטחים שנכבשו ע"י הנאצים ו/או בלחימה לצד אנשי המחתרות או הפרטיזנים בשטחי הכיבוש הנאצי שעלו לארץ, בשנות מלחמת העולם השנייה או אחריה, לבשו מדים ונפלו במערכות ישראל.

האנשים הבאים ביקשו לקבל הודעה בכל פעם שגיבור זה מכובד

  • שם: חנה
    יחסים: משפחה
דילוג לתוכן