טוקר, יעקב

בן חיה גיטל ואברהם קלמן. נולד בשנת תרנ"ז (1896) בגוניונדז שליד ביאליסטוק, פולין. לאביו היה בית-מלאכה לפלכי טווייה ויעקב, בן הזקונים במשפחה למד את המלאכה והיה עוזר לאביו בעבודתו. במשך היום למד ב"חדר" ואחרי-הצהריים חרט את הגלגלים לפלכים. משבגר נשא בעול פרנסת המשפחה שכן אביו חלה והיה מרותק למיטתו. ואולם מאחר ששאף לקנות דעת היה נוהג לסייע לאחד המשכילים בעיירה במלאכתו ותמורת זאת למד מפיו תורה ועברית. בגיל חמש-עשרה, לאחר שמת עליו אביו, נסע לעיירה סמוכה כדי להשתלם בחרטות וכעבור זמן קצר נעשה למומחה במקצוע. יעקב גם נתברך בקול ערב לאוזן והיה מרבה לשיר לפני חברים וידידים בחגיגות ובימים טובים. חבריו תיארוהו כעלם יפה-תואר טוב-לב וחביב על הכל בזכות שמחת-החיים המפעמת בו. לימים עקר מן העיירה ונסע אל אחיו הבכור המתגורר בארצות הברית. במלחמת העולם הראשונה הצטרף למתנדבי הגדוד העברי האמריקאי ובשורותיו הגיע לארץ ישראל. בתחילת 1920 ניטשו קרבות עזים בין הצרפתים לערבים בסוריה ובלבנון ותושבי הישובים היהודיים באזור הגליל ניתנו לסכנת חיים. יעקב היה בין הנחלצים להגנת תל-חי. ביום י"א באדר תר"פ (1.3.1920) נכנסו ערבים לחצר תל-חי וטענו שהם מחפשים שם צרפתים. כשנתקלו באחת מחברות המקום ביקשו לפרוק אותה מנשקה ומשהתנגדה פתחו באש. בחילופי האש שהתפתחו בחצר ובבית המגינים נפגע יעקב בראשו וכעבור זמן קצר נפטר מפצעיו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין שבתל-חי יחד עם שבעה חברים נוספים שנפלו במערכה. מצבת האריה השואג שהוקמה במקום ועליה חקוקים שמות הנופלים מסמלת את גבורת המגינים. שמו של יעקב הונצח ב"ספר תולדות ההגנה". בספר "יזכור" שראה אור מטעם מכון ז'בוטינסקי, בספר "השומר" ובספר "יזכור" שהוציאו לאור יוצאי עיירת הולדתו. העיירה קריית-שמונה נקראת על-שם שמונת הנופלים