טופמן, צבי

בן חיה ומנחם-מנדל, נולד בשנת 1923 בעיר מוגלניץ, מחוז וארשה, בירת פולין, וגדל באווירת התבוללות בבית אביו הרופא. בראשית מלחמת-העולם השנייה נתגלגל בנתיב הפליטים לרוסיה, שם עבד ולמד ובשנת 1941 התנדב לצבא האדום ונפצע במלחמה. בשנת 1946 חזר לפולין ועבר הכשרה חלוצית בעיר ורוצלב. צבי דחה את הפצרות אחיו להישאר בפולין, עבר גבולות ב"נתיב-הבריחה", העפיל ארצה באונייה "תיאודור הרצל" ואחרי מאבק גופני עם הבריטים גורש לקפריסין. כעבור שישה חודשים הורשה לעלות ארצה בגלל מחלתו, הוכנס ישר לבית-החולים ונצטווה להתייצב במחנה עתלית אחרי החלמתו. צבי ברח מבית-החולים, הגיע לקיבוץ אפיקים, הצטרף לקבוצת עולים, חבריו להעפלה, והסתגל יפה לעבודת גידול ירקות. הוא התאמן להגנה בנשק ואמר למפקדו: "צריך לדעת להשתמש בנשק. אילו היינו מתאמנים בגולה והיה נשק בידינו לא היינו נשחטים ככבשים". כשפרצה מלחמת-העצמאות דרש צבי ממפקד המקום לגייסו. הוא לא הסתפק בכך שהופקד לשירות בשמירה ובליווי שיירות ודרש להעבירו ליחידה קרבית, באומרו למפקד המקום: "אני ואחי נשארנו מכל משפחתנו שהושמדה. לעיני עברו קרונות-המוות. אילו היו לנו אז בחורים עם נשק! וכעת רוצה אתה שאחרים יילכו לקרב ואני אתנוון בשמירה? לא! רוצה אני להילחם ממש באויב. יודע אני שאני עלול להיהרג, אך כל ימי אבוז לחיי ביודעי כי יכולתי להילחם ולא לחמתי, כי פחדתי ממוות". לבסוף נענה המפקד להפצרותיו והעבירו לשירות קרבי בחטיבת "גולני". מאז השתתף כמעט בכל הפעולות בסביבה, נלחם בגשר, בצמח, בסג'רה הערבית ובכל מקום התייחס בביטול לסכנות ותחת מטר אש היה זוחל לחלק אוכל לשוכבים במחסה מאחורי אבנים, להביא מזון לנקודה מנותקת ומותקפת, להוציא פצועים משדה-הקרב, והיה מבקש ותובע שישלחוהו לתפקידים כאלה. כשהוצעה לו חופשה, סירב לקבלה ולעזוב את חבריו במערכות-הקרב. ביום ו' באלול תש"ח (10.9.1948) יצא עם כיתת רגלים לסייר ליד משלט ג'יב-יוסף שנתפס על-ידי כנופיית קאוקג'י ושם נפל. זכרו הועלה בחוברת "עשרה" – קובץ זיכרון של קיבוץ אפיקים. ביום כ"ה בחשוון תשי"ד (3.11.1953) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בדגניה א'.