טופלברג, ראובן (רוברט)

ראובן, בנם של אסתר ומשה-מיכאל, נולד ביום י' בשבט תרצ"ז (22.1.1937) בבריסל בירת בלגיה, אח לדבורה. אביו ניהל בית מסחר לבגדי גברים. ראובן למד בבית ספר עממי בעיר הולדתו. ערב פלישת הגרמנים לבלגיה ישבו בבריסל כ-33,000 יהודים, ובבלגיה כולה כ-65,000. המהגרים הרבים שהגיעו לבלגיה ממזרח אירופה ומגרמניה התארגנו בקהילות, בבתי כנסת ובארגונים עצמאיים. יהודי בריסל היו מעורים בחיי הכלכלה ובפעילות פוליטית והפעילו ארגוני סעד, אגודות ציבור ואיגודים מקצועיים. עם הפלישה הנאצית במלחמת העולם השנייה, ב-10 במאי 1940, פורסמו בבלגיה צווים אנטי-יהודיים. יהודים פוטרו ממשרותיהם הציבוריות, תנועתם הוגבלה והם נושלו מחיי הכלכלה. השירותים הקהילתיים שהפעילה הקהילה היהודית בבריסל התמוטטו, ובעיר השתרר תוהו ובוהו. ארגון הסעד היהודי טיפל באלפי נזקקים, ותנועות הנוער הציונות התמקדו בתחומי החינוך והתרבות ויזמו פעולות התנגדות. במאי 1942 הוטלה על יהודי בלגיה חובת ענידת הטלאי הצהוב. יישום "הפיתרון הסופי" על יהודי בלגיה החל באביב 1942. בחודש יוני גויסו אלפי יהודים לעבודות כפייה, ומאוחר יותר נשלחו להשמדה. בסוף יולי 1942 החל ריכוזם של יהודי בלגיה במחנה מכלן, משם שולחו הכשירים למחנות עבודה והיתר – להשמדה. גירושם של יהודי בלגיה נמשך עד ספטמבר 1943, כשמרבית המגורשים נספו באושוויץ. יהודים רבים היו פעילים במחתרת הבלגית. במלחמה נספו כ-29,000 מיהודי בלגיה. הוריו של ראובן ואחותו הקטנה נלקחו למחנה והושמדו במשרפות. רק הוא ניצל, נאסף על ידי קרובי משפחתו והחזיק מעמד עד השחרור. בשנת 1948, בהיותו בן 11, הועלה ארצה על ידי "עליית הנוער" ונקלט בכפר הנוער הדתי בכפר חסידים, בעמק זבולון. סיים את לימודיו בבית הספר החקלאי שבמקום וקיבל תעודת גמר. ראובן התבלט באהבתו הרבה לספורט, והצטיין במיוחד בריצה ובקפיצה לגובה ולרוחק. בתום לימודיו עבר לקיבוץ עין חרוד איחוד. את ימי השבתות וכל חופשותיו היה עושה אצל קרוביו בתל אביב, מהם שאב חום ואהבת משפחה. בראשית אוקטובר 1954 גויס ראובן לצה"ל ושירת בנח"ל. בתום מלחמת העצמאות וייצוב גבולות המדינה נרתמו חיילי הנח"ל למשימת ההתיישבות ושמירת גבולות המדינה באזורי הספר השוממים והפרוצים לכל מסתנן. חיילי הנח"ל הקימו היאחזויות בהן תפקדו החיילים כמתיישבים וכלוחמים, עיבדו והפריחו את השממה וכן עסקו בהגנה ובאבטחה. עין רדיאן שבערבה הדרומית (כיום – יטבתה) הייתה אחת ההיאחזויות הראשונות של הנח"ל. ראובן היה אחד הלוחמים במקום, התחבב על כל חבריו ומפקדיו הודות למזגו השקט והנוח, עליצותו ונאמנותו. ביום כ"ז באלול תשט"ו (14.9.1955) נפל ראובן בעת מילוי תפקידו. הוא התחשמל למוות במגרש הכדורסל שבהיאחזות. בן תשע-עשרה במותו. ראובן הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בקריית שאול. החלל הינו "נצר אחרון". חללי "נצר אחרון" הם ניצולי שואה שנותרו שריד אחרון ממשפחתם הגרעינית (הורים, אחים, אחיות, בנים ובנות), שחוו על בשרם את אֵימַת השואה בגטאות ו/או במחנות הריכוז וההשמדה ו/או במנוסה ובמסתור בשטחים שנכבשו ע"י הנאצים ו/או בלחימה לצד אנשי המחתרות או הפרטיזנים בשטחי הכיבוש הנאצי שעלו לארץ, בשנות מלחמת העולם השנייה או אחריה, לבשו מדים ונפלו במערכות ישראל.