טולידאנו, יהודה

בן-הזקונים של חנה וברוך, נולד ביום כ' בסיוון תרפ"ה (12.6.1925) בטבריה, בה עברו עליו ימי נעוריו. הוא למד בבית-ספר יסודי ובסיימו אותו עבר לגימנסיה "בן-יהודה" בתל-אביב, אך נאלץ להפסיק את לימודיו כעבור שנה והחל ללמוד מלאכה. בהיותו בן 14 ראה בעיניו את ליל ההריגה בטבריה (ח' בתשרי תרצ"ט) שבו נרצחו גם שנים מחבריו. מראה ההרס והגוויות השרופות זיעזע אותו ביותר ובחוברת שיצאה לאור על-ידי בית-הספר היסודי ליום השלושים להרג, ביטא את החרפה שבמפלה וההכרח בכוננות. רוח זו של כוננות ודריכות פיעמה בו מאז ואילך ובהגיעו לגיל 16 נתקבל כחבר ב"הגנה". בשורות ה"הגנה" גדל והיה לבחור הרואה את מטרת חייו בחישול כוח המגן העברי, ולאחר יום עבודה למד והדריך בנשק קל בטבריה, ירושלים ולאחרונה בתל-אביב. בהיותו בתל-אביב נאסר ביום הראשון ל"עוצר הגדול" ונשלח למחנה המעצר ברפיח. יחד עם חברי "הגנה" אחרים נלחם בתוך המחנה לעמידה גאה ומאורגנת של כל העצורים כלפי השלטון הזר. עם חיסול המחנה ברפיח הועבר ללטרון ושוחרר משם לאחר ארבעה חודשי מאסר. עם שחרורו עבר לירושלים. שם עבד וחזר גם לתפקידו ב"הגנה", אך ימי חופשתו לא ארכו ובבואו לבלות את השבת עם הוריו בטבריה, הופיעו בלילה "שומרי החוק" ואסרוהו שנית. הוא הועבר ללטרון, שוחרר כעבור חודשים מספר והוטל עליו להתייצב מדי יום בתחנת- המשטרה בתל-אביב. עם שובו לתל-אביב החל לעבוד בבית-מלאכה לקירור חשמלי. בתחילת מלחמת-העצמאות בדצמבר 1947, לאחר החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ, נטש את עבודתו ויחד עם מספר חברים-למעצר לשעבר פנו ללשכת הגיוס וביקשו להתנדב כקבוצה מלוכדת לשירות מלא. ואמנם, אחרי ימי-אימונים מעטים, נשלחו לשמור על בן שמן הנצורה. באותו זמן הוצע לו תפקיד במנגנון ה"הגנה" בתל-אביב אך הוא סירב לקבלו בטענו: "אם אנו הצעירים נעבור לתפקידים בעורף, לא יהיה מי שיעצור את האויב". כעבור חודשיים נשלח לקורס מפקדי-כיתות שהתקיים בקריה. בסיום הקורס השתתף בפעולות בגבולות יפו, באזור רמלה ובכיבוש יאזור. עם הקמת חטיבת "גבעתי" צורף לאחד מגדודיה והשתתף בפעולות הגדוד במבצע "נחשון". לאחר המבצע עמד להישלח לקורס מפקדי מחלקות. פלישת צבאות ערב גרמה לשינוי בתכנית והוא הועבר לגדודו של צ'רה (צבי צור), הגדוד אשר ריכז בתוכו את מיטב הלוחמים ואשר רשם בדם את שורות מבצעיו הנועזים. בליל 2-3 ביוני 1948, במסגרת מבצע "פלשת", תקפו כוחות "גבעתי" את המערך המצרי ליד גשר אשדוד (גשר "עד הלום" כיום). ההסתערות נבלמה באש כבדה של האויב והכוחות נאלצו לסגת. ההתקפה נכשלה אמנם, אך אילצה את המצרים להיערך במקום ובלמה את התקדמותם צפונה. בקרב זה נפל, ביום כ"ה באייר תש"ח (3.6.1948). הובא למנוחת-עולמים בקבר-אחים בבית-הקברות הצבאי בכפר ורבורג.