טולדנו, יהודה
יהודה, בן חנה ומסעוד, נולד במרוקו ביום ב' בניסן ת"ש (10.4.1940), עלה לארץ בשנת 1948 וסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי במושב רינתיה. יהודה היה חובב ספורט נלהב, שיחק בכדורגל ובכדורסל והיה אוהד מושבע של הנבחרות בשני ענפי ספורט אלו. יהודה גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1958 ושירת בתפקידים שונים בחיל ההספקה. הוא שירת גם ביחידות קרביות והיה ממונה על העברת הספקה ליחידות השדה. הוא היה חייל ממושמע ומסור ומילא באמונה את כל התפקידים שהוטלו עליו. אחרי שהשתחרר מהשירות הסדיר, עבד יהודה תקופה מסוימת כסוהר בשירות בתי הסוהר והגיע לדרגת סמל. אחרי כן חזר לעסוק במקצועו – המסגרות. הוא קרא הרבה ואהב לספר סיפורים, בעיקר לילדים. בכל רגע של פנאי היה קורא בעצמו או מספר סיפורים לאחיו ולאחיותיו הקטנים, או לשלושת בניו או לילדים אחרים. הוא היה אדם עליז, אוהב חיים, שמח בחלקו, חברותי ורציני בגישתו לחיים. יהודה היה מוקד ומרכז לכל פעילות חברתית ורבים ביקשו את קרבתו ופנו אליו בבקשת עצה ועזרה. אפשר היה לסמוך עליו כי יושיט עזרה לכל נזקק. הוא היה איש משפחה למופת, בעל נאמן ואב מסור לשלושת ילדיו. בכל שעה פנויה, ביום ובלילה, בימי חול ומועד, נהג לשחק עם ילדיו ולשמח אותם בסיפוריו, שסיפר בכישרון רב. במלחמת יום-הכיפורים שירת יהודה כאיש מילואים עם יחידת ההספקה שלו בחזית סיני. הוא היה בין אלה, שעמלו קשה ועשו לילות כימים כדי שהכוחות הלוחמים של צה"ל יקבלו את מנות המזון, את המים ואת הציוד שלהם בזמן ובאורח סדיר, למרות התנאים הקשים במלחמה ולמרות ההפגזות וההרעשות בכבישים ובצירי תנועה עמוסים לעייפה. יהודה נפצע קשה בתאונת דרכים בכביש רפידים – ג'בל ליבני, כאשר היה בדרכו לחופשה ונפטר בבית החולים הדסה בירושלים, ביום כ"ה בחשון תשל"ד (20.11.1973). הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בפתח תקוה. השאיר אחריו אישה ושלושה בנים, הורים ושמונה אחים ואחיות. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו, כי יהודה היה תמיד הרוח החיה בין חבריו, מנהיג בשעות העבודה וידיד נאמן, העוזר לכל חבר בשעות המנוחה המעטות בעת המלחמה.
