טויטו, שמעון

בן יוסף ומרים. נולד ביום כ"ח בסיון תשי"ח (16.6.1958) בלוד. הוא למד בבית-הספר היסודי שבמקום והמשיך ללמוד בבית- הספר התיכון-מקצועי 'תל-נוף' במגמה של הידראוליקה. את שתי שנותיו האחרונות לפני גיוסו עשה בתעשייה האוירית, במחלקה למכונאות-מטוסים. כבן למשפחה מעוטת-אמצעים אהב שמעון לעזור להוריו. אביו, שסבל מנכות, עבד כנהג בעיריית לוד, והאם עבדה כפועלת ניקיון באל-על, ועל-אף המצב הכלכלי הקשה בבית התעקשו ההורים ששמעון ישלים את חוק-לימודיו. בשעותיו הפנויות עזר שמעון לאמו בעבודת הבית, "הוא בכלל אהב לעזור לכולם", מעיד עליו אחיו פנחס, "שמעון היה עדין מאוד וחברותי". שמעון שאף להעלות את רמת חייו – הוא רכש לו מקצוע והתעתד לפתוח עסק עצמאי לאחר שחרורו מהשירות הצבאי. שמעון גויס לצה"ל בנובמבר 1977 ושימש כנהג ביחידת-נח"ל. בחוות-דעת מפקדיו עליו נאמר: "חייל ממושמע, שקט ועושה את כל המוטל עליו בצורה טובה. מתנדב ועוזר לחבריו. חייל שעושה רושם חיובי מאוד ובעל משמעת עצמית גבוהה". ואמנם, "לשמעון היתה מוטיבציה מאוד חזרה לשרת בצבא", אומר אחיו יצחק. "אני זוכר, כמה היה מאושר כאשר נמנה עם המועמדים לתואר חניך מצטיין בסיומו של קורס בנח"ל". ביום ט' באב תשל"ח (11.8.1978) נפל שמעון עקב תאונת דרכים. ליד הקיבוץ מעגן-מיכאל ארעה תאונה לרכב הצבאי שנסע בו, שמעון נפצע והובהל לבית-החולים 'רמב"ם' ושם נפטר מפצעיו. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין שבלוד. השאיר אחריו הורים ושני אחים. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה, כתב סא"ל ראובן: "כשם שהיה לכם בן יקר, כן היה שמעון חבר יקר לכולנו. חייל נאמן ומסור, חבר ורע טוב לכל חבריו ביחידה. שאו את זכרו בגאוה ובכבוד, כי בנכם שמעון היה ראוי להם". המשפחה תרמה לזכרו ספר-תורה לבית-כנסת בלוד.