טוויל, רחמים

רחמים, בן שרה וסעדיה, נולד ביום כ"ב בניסן תשי"א (28.4.1951) במושב שתולים. הוא למד בבית-הספר היסודי "שבזי" בשתולים, ואחר-כך למד שנה בישיבת "תורת משה" בתל-אביב, שם שילב לימודי קודש במלאכת כפיים במקצוע מסגרות. מקץ שנה עקר לשפיר, שם למד במשך שנה חשמלאות כלי-רכב, אך לא סיים את לימודיו. כבן מושב התגעגע אל המרחבים ואל השדות, ולכן חזר לבית הוריו והוא בן 16. רחמים שש לעזור לאביו בעבודות המשק. זמן מה לפני גיוסו עבד כפועל בבית אריזה. הוא היה עליז וחברותי ואהב לעזור לזולת. חבריו, שכינוהו בשם רמי, אהבוהו בשל שמחת החיים שלו, בשל רוחו הטובה ובשל אהבתו לכל שנברא בצלם. רחמים נודע במסירותו להוריו, לאחיותיו ולאחיו הקטנים ממנו. בטרם יגויס ביקש להתנדב לחיל הים, אולם תוחלתו נכזבה. רחמים גויס לצה"ל במאי 1969 ולאחר שעשה טירונות קצרה ביחידת נח"ל, הועבר לבסיס תובלה והשלים בהצלחה קורס לנהגי משאיות. הוא הוצב לבסיס של חיל האוויר ובו שירת כנהג. את חופשותיו הקצרות עשה בבית הוריו או במחיצת חבריו על מגרש הכדורגל של המושב. ביולי 1972, לאחר שחרורו מהשירות הסדיר, עבד כחשמלאי במוסך לתיקון כלי רכב ומעבידו גמר עליו את ההלל. רחמים, שכל ימיו דאג לזולת, החליט עתה כי הגיעה העת לעשות לעצמו, וקיווה כי כשירווח לו מבחינה כלכלית יישא לאישה את חברתו. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס כנהג ליחידת שריון, שהשתתפה בקרבות הבלימה והפריצה נגד המצרים בחזית סיני. ביום כ"ג בתשרי תשל"ד (19.10.1973), בהיותו בצומת שדה התעופה דוור סואר, בגדה המערבית של התעלה, נפגע בראשו פגיעה אנושה מרסיס ומת בשעה שהועבר לבית החולים. הוא הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית בבית-העלמין בהר-הרצל בירושלים. השאיר אחריו אב, אם וארבעה אחים ואחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "רחמים הוכיח עצמו כאיש מקצוע מעולה, אמיץ ומסור. היה אהוד על חיילי היחידה ובלט ברצונו לעזור לחבריו".