טובל, משה-יצחק

משה-יצחק (יצחק'לה), בן מלכה ואליהו נולד ביום י"ט בחשון תשי"ג (7.11.1952) ברחובות. בן להורים שרידי השואה, יוצאי רומניה, גדל בבית דתי, למד בתלמוד תורה ברחובות ובבני ברק. המשיך את לימודיו בישיבה לצעירים ברמות רמז שבחיפה, וכתלמידו של הרב כץ, נתגלה כבעל כישרון רב, לומד בחשק ובהתמדה. יצחק היה בן טוב להוריו, "פאר המשפחה", תלמיד יקר למחנכים וחבר טוב לחברים. ניכר היה בעזרתו לזולת, השתתף עם חבריו בדאגתם ובמצוקתם והיה מעורה מאוד בין החברים בלב ובנפש. חבר שאפשר לסמוך עליו ולצפות לעזרתו בכל עת. יצחק ז"ל היה בחור חייכן, מוצק וחביב, מלא חדוות חיים, כשבת-צחוק וכובד-ראש, שובבות-נעורים ורצינות משמשים בו בערבוביה. ניחן גם בקול ערב, בעל תפילה נאה היה ובקי בחכמת התקיעה בשופר. תקיעותיו הנפלאות היו מרעידות את מיתרי הלב והנפש. משה-יצחק ז"ל היה אף ספורטאי. משה-יצחק גויס לצה"ל במחצית ינואר 1971 והוצב לנח"ל, שם התגלה במלוא תפארתו כחייל אמיץ, טוב לב, המוכן לעשות הרבה למען הצלחת כל תרגיל. במסעות יכול היה להיות תמיד בראש, אך לא כן עשה יצחק. הוא הלך תמיד בסוף, לא בגלל אפיסת כוחות, אלא מתוך רצון לעזור לנחשלים. לאחר הטירונות נשלח לתקופת של"ת בנח"ל קוממיות, התנדב לקורס צניחה והמשיך במסגרת הנח"ל המוצנח במשק קוממיות. את תקופת שירותו ביחידה עשה בהצטיינות ראויה לשבח. את חודשי השירות האחרונים שלו עשה במעוז "המזח" ושם גם נמצא בפרוץ מלחמת יום-הכיפורים, ביום י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973). המעוז הותקף בעצם היום הקדוש ויצחק השתתף בנסיונות לבלום את המצרים כשהוא חשוף לאש האויב. כאשר כותר המעוז נשלח עם עוד שלושה לוחמים לעמדה קיצונית, אשר נפילתה הייתה מאפשרת לאויב לחדור למעוז. משם ניהלו ארבעתם קרב בטווחים קצרים ביותר, בנשק קל וברימונים, נגד אנשי קומנדו מצריים, שעלו עליהם פי כמה במספר. תוך כדי הקרב צעק אחד הלוחמים כי לעמדה נזרק רימון. הארבעה החליטו לא לנטוש את העמדה ולהסתכן בפגיעה. משה-יצחק, שעסק בירי לעבר האויב, קרס לעבר הרימון, וכאשר התפוצץ, ספג את מירב הרסיסים ונהרג ושלושת חבריו נותרו בחיים. במעשיו אלה "גילה אומץ לב, רוח התנדבות ואחוות לוחמים" – כדברי הציון-לשבח שהוענק לו מטעם הרמטכ"ל לאחר נופלו. השאיר אחריו הורים, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה משה יצחק ז"ל לדרגת רב-טוראי. במעמד כניעת מעוז "המזח" נמסרה גופתו על גבי אלונקה, וכל מסמכיו האישיים לאנשי הצלב האדום ולמושל סואץ, שהבטיחו להעביר את גופתו לקבר ישראל. במסגרת חוזה השלום עם מצרים, התאפשרה החזרת גופתו וביום כ' באלול תשל"ט (12.9.1979) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול. המשפחה הוציאה לאור חוברת לזכרו "משה-יצחק הי"ד" ובה מכתבים, תמונות, דברי חברים וזיכרונות; כן הקימה קופת גמ"ח לזכרו; כמו כן הוקם על ידי ההורים בית כנסת שנקרא על-שמו "היכל משה יצחק". חברי הבורסה הקימו מחלקה בביתן 17 בתל-השומר, לזכר חברי הבורסה ובני חברים, ומשה-יצחק ביניהם; זכרו וזכר חבריו שנפלו עמו במעוז, הונצח על-ידי חבר לנשק על-גבי פרוכת של ארון הקודש בישיבת "שעלבים".