טובלי, דניאל (‘דני’)

בן אברהם ז"ל ושמחה. נולד ביום י"א באב תשט"ו (30.7.1955) בעיר ספרו שבמרוקו, למשפחה ברוכת-ילדים. בחייו כמו ניתנו לו במתנה – בגיל ארבע שתה בטעות חומצת-מלח וניצל לאחר טיפול במשך שנה תמימה. דני הספיק עוד ללמוד שלוש שנים בבית-ספר יסודי במרוקו. בספטמבר 1964 עלתה כל המשפחה הגדולה לארץ והתיישבה ברמלה. דני הסתגל לסביבה החדשה בארץ, למד עברית ועשה חיל בלימודיו. חמש שנים המשיך את לימודי-יסוד בבית- הספר ע"ש י. בן-צבי שברמלה, ולאחר-מכן בבית-הספר התיכון- האזורי שבלוד. הוא בחר במגמה הביולוגית, כי נתגלו בו נטיות ברורות למקצוע זה. הוא ניצל את חופשותיו כדי לעבוד ולסייע לאמו בניהול משק הבית. פיתח את כושרו הגופני ועסק ברכיבה על אופניים. אהב ספרות ומוסיקה וניהל יומן אישי. דני סיים בהצלחה את בחינות-הגברות. הוא נרשם לעתודה האקדמית כדי ללמוד רפואה באוניברסיטה, אך הדבר לא עלה בידו. משהגיע מועד גיוסו לצבא הסדיר, בנובמבר 1973, הוצב לחיל-השריון. עבר קורס רגמים. היה מאושר, כאשר נשלח לקורס לחובשים-קרביים וסיימו בציון גבוה. ביוני 1975 עלה לדרגת רב"ט ובפברואר 1976 – לדרגת סמל. העבודה במרפאה קירבה אותו אל חלומו ללמוד רפואה, בבוא עת השחרור, אבל הוא לא זכה… תאונת-דרכים קטלנית, בעת מילוי תפקידו, קטעה את דרך-חייו המבטיחה. היה זה ביום כ"א באדר א' תשל"ו (22.2.1976). הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין שברמלה. השאיר אחריו אם, ארבע אחיות וארבעה אחים. המשפחה תרמה לזכרו ספר-תורה לבית- כנסת. כתב מפקדו של דני למשפחה השכולה: "דניאל הגיע ליחידתי לפני כשנה ומילא בה תפקיד פיקודי, כאחראי למרפאה של הגדוד. תפקיד זה ניתן בצה"ל בדרך-כלל לחיילים ותיקים בעלי-ניסיון ובעלי דרגה גבוהה מדרגתו. דניאל קיבל תפקיד זה לאחר שהתגלה כחייל מסור ואחראי מאוד. בתוקף תפקידו היה ממונה על חיילים ותיקים ואף על חיילי-מילואים שהגיעו לגדוד. היה אהוד על חיילי היחידה ועל מפקדיה ורכש את אמונם של חבריו"