טוביה (טוביאס), אריה (מרסל)

בן יוסף וז'וספינה. נולד ביום כ"ט ניסן תרע"ד (25.4.1914) בווינה בירת אוסטריה. סיים את לימודיו בפנימייה הצבאית ע"ש הקיסרית תרזה ומאז הייתה דרכו – דרך הצבא. בצבא האוסטרי סיים קורס קצינים והוצב לחיל ההנדסה. כעבור זמן מה דחפה אותו רוחו הסוערת לנטוש את אוסטריה השקטה של אותם ימים והוא התנדב כטוראי ל"לגיון הזרים". הוא עשה חצי שנה של טירונות קשה ומפרכת בבסיס הטירונים המפורסם של הלגיון – סידי-בל-עבאס. משפחתו, שחיפשה אותו, הצליחה לגלותו ולשחררו מהלגיון בהתערבות הקונסול האוסטרי ובנימוק שעוד לא הגיע לגיל 21 כשהתנדב. לאחר ששוחרר חזר לאוסטריה. אולם הייתה זו אוסטריה אחרת, אוסטריה שלפני ה"אנשלוס" לגרמניה הנאצית. מרסל, שהיה חניך קן בית"ר בווינה, וחלם על ציון וארץ-ישראל, עלה על אנית מעפילים שהפליגה על הדנובה לעבר הים השחור ומשם – לחופי הארץ הנכספת. הוא הגיע כעולה בלתי לגלי לחופי נתניה ומשם הלך והצטרף לפלוגת בית"ר בראש פינה. בימים היה עוסק בעבודת האדמה ואילו הלילות היו קודש לאימוני נשק ולפעילות במחתרת האצ"ל. כשפרצה מלחמת העולם השנייה התנדב מרסל לצבא הבריטי ויחד עם יחידות הקומנדו של וינגייט השתתף בשחרור חבש מידי האיטלקים. לפני שהסתיימה המלחמה צורף ל"בריגדה היהודית" ואחרי שהסתיימה עזר בהברחת יהודים ניצולי השואה לארץ ישראל והיה ביחידה מובחרת של חיילים ארץ-ישראליים שחיפשה פושעי מלחמה נאציים כדי להעמידם לדין. לאחר ששוחרר מהצבא הבריטי התנדב למשטרת היישובים העבריים. במאי 1948, משהוקמה המדינה, התגייס לצה"ל. הוא פקד על שיירות שפרצו את הדרכים ליישובים מנותקים בגליל ובירושלים, היה מדריך טירונים בחטיבת "עודד" ומפקד פלוגה בחטיבת "אלכסנדרוני". ביוני 1949 הצטרף לצבא הקבע והיה בין מקימי יחידות הצנחנים. בשנת 1950 עבר קורס צניחה ואחרי כן היה אחראי לקליטת טירוני הצנחנים ביחידה. בתקופת פעולות התגמול השתתף מרסל כלוחם של הקו הראשון וכפי שציין אחד הלוחמים מאותה תקופה: "היה לכל הצנחנים מפקד, מנהיג, דמות יוצאת דופן, דמות ללא גיל, שהשנים לא השפיעו עליה". במלחמת "קדש" היה בין חיילי הגדוד שצנח במיתלה כסגנו של רפול, וחבריו זוכרים אותו "כמפקד נועז מאין כמוהו, חסין מפני אש. הוא פינה פצועים על גבו, נשא אותם לנקודת האיסוף וחזר לקו האש". בהמשך דרכו בצה"ל היה מרסל מפקד קורס הקומאנדו הראשון וסגן מפקד בית הספר לצניחה וללוחמה זעירה. קצין צנחנים וחי"ר ראשי נזכר כי מרסל "לא היה מאלה שמדברים הרבה. כל מה שביצענו, ביצע הוא לפנינו – במסלול המכשולים, באימוני נשק, במסעות, בקרבות מגע ובתרגילים מפרכים. הוא היה המורה של כולם". מרסל נשלח לנפאל בראש משלחת צה"ל והקים שם בית ספר לצניחה ואת יחידת הצנחנים הנפאלית, שהורכבה מלוחמי גורקה אמיצים. מרסל הפך אותם לצנחנים מעולים וללוחמים בקיאים בכל אורחות הלחימה. שש שנים עשה מרסל בתפקידו זה ובאותה תקופה ארגן מבצעי הצלה נועזים בהצנחת מזון ותרופות לחבלי ארץ שנותקו עקב פגעי טבע. מנפאל נשלח מרסל לתפקיד דומה בזאיר – היא קונגו הבלגית לשעבר. גם שם הצליח מאוד. ביום כ"ח בחשון תשל"ג (5.11.1972), נפל סא"ל מרסל בעת מילוי תפקידו בזאיר. השאיר אישה ושלושה ילדים, ששירתו כולם ביחידות הצנחנים. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול. ספרייתו העשירה נתרמה על ידי משפחתו ליחידת הצנחנים; שמו חקוק על האנדרטה לזכר לוחמי הצנחנים; להנצחת זכרו, נקראים על שמו מגרש אימונים בבית הספר לצניחה ואולם ההתעמלות בבית הספר "ארנון" ברמת גן.