בת לאה ואברהם. נולדה ביום כ"ו באלול תשמ"ג (4.9.1983) בערד. שרון הייתה הבת הצעירה במשפחה, אחות ליובל, בועז ומירי. למדה בבית-הספר היסודי 'עופרים' עד כיתה ו' ומשם המשיכה לחטיבה הצעירה בתיכון המקיף 'אורט' בערד. חברתה אלה, שליוותה אותה מאז, משחזרת את דמותה של שרון באותם ימים: "ילדה קופצנית ובולטת, עם עיניים ירוקות-דבש בורקות וחיוך צדדי מסתורי… תמיד היתה במרכז העניינים מבלי להתאמץ כלל… 'שטותניקית' אמיתית אבל ידעה להיות רצינית כשצריך, יודעת לתת עזרה וכתף להישען עליה, לא היתה פעם שלא הצליחה לעודד אותי. 'הכול חפיף', היתה מסכמת." בכיתה ט' למדה שרון לימודי יזמות עסקית. מערכת יחסים מיוחדת נרקמה בינה לבין מורתה, עדנה קציר, שמספרת: "גיליתי נערה עדינה ומיוחדת, שידעה לפרוץ מתוך השגרה שלומדים בבית-הספר. היה בה שוני. היא היתה אחרת והיתה מוכנה לשמור על ייחודיותה למרות שהדבר לא תמיד קל. על כך הערכתי אותה…" בהגיעה לכיתה י' עברה שרון ללמוד בבית-הספר לאמנויות במצפה רמון. היא בחרה במגמת התיאטרון, שבה הביאה לידי ביטוי את כשרון המשחק המופלא שלה ואת שמחת החיים הבלתי נדלית שאיפיינה אותה כל ימי חייה. "שרון הצטיינה במגמת התיאטרון וניצלה כל רגע על הבמה או במצלמה, נדחפת לכל תצלום ותמונה," מספרת אלה. יחד עם זאת, ולמרות הביטחון העצמי הבולט, ידעה שרון לשמור לעצמה את רגשותיה ולא חשפה בפני כל את צפונות לבה. שרון, 'שישה' בפי חבריה, היתה מוקפת תמיד חברים וחברות מכל רחבי הארץ. "היא היתה בנאדם מיוחד שקשה לפספס," נאמר עליה. "היא היתה הדבר הכי טהור שהיה לנו בבית- הספר," סיפר אחד מחבריה. "עוצמתית ומיוחדת," העיד ידיד אחר. "שרון תגיע רחוק," נכתב בספר המחזור של כיתתה. האושר והחיוניות שהקרינה, משכו אליה עוד ועוד אנשים. בספטמבר 2002 התגייסה שרון לצה"ל, לחיל-השלישות. היא היתה חדורת גאווה ורצון לשרת בנאמנות את מדינתה. לאחר הטירונות, בחרה לשמש כמש"קית שק"ם, מתוך רצון לשמח את גדוד החיילים שנשלחה אליו. מספר מפקד הגדוד: "כשדיברתי עם שרון, התרשמתי משאיפתה העזה להצליח ולהשתלב… שרון הצטיינה בקורס, ובחרה בתפקיד שבאמצעותו תוכל לתת שירות לכלל חיילי הגדוד, כי איפיינה אותה מידת הנתינה הרבה." החברים בבסיס יודעים לספר על שרון 'הצבעונית' ו'התיאטרלית', זו שכל שיחה עימה הפכה לחוויה עתירת צחוק, זו שהיתה הולכת לישון אחרי כולם וקמה מלאת מרץ. שרון השתתפה בהשתלמות באזור הצפון וקיבלה חופשה מיוחדת לרגל חתונת אחותה הבכורה. נרגשת ומאושרת, עשתה את דרכה הביתה, לערד, אולם לחתונה לא זכתה להגיע. ביום ט"ו בחשוון תשס"ג (21.10.2002) נפלה שרון בפיגוע חבלני והיא בת תשע-עשרה. אוטובוס אגד בקו 841 שבו נסעה, שיצא מקריית שמונה לתל אביב, הגיע לצומת כרכור-עין שמר ועמד בתחנה לכיוון חדרה. בסביבות השעה 16:20 נצמד אליו ג'יפ עמוס בעשרות קילוגרמים של חומר נפץ, והתפוצץ. ארבעה-עשר בני אדם נהרגו בפיגוע ועשרות נפצעו. שרון הובאה למנוחות בחלקה הצבאית בבית-העלמין בערד. הותירה אחריה אם, שני אחים ואחות. לאחר מותה הועלתה לדרגת רב-טוראי. על קברה ספדה לה אחותה: "שרוני, מקסימה שלי. אני מצדיעה לך, אחותי הקטנה. על האומץ שלך. את פשוט כל העולם. השמחה שלך לא תישכח בשום פינה." חברתה כתבה לזיכרה: "הציפורים מצייצות והדרכים התמלאו בשטיחים צבעוניים של פריחת אביב. השלוליות של החורף כבר יבשו והגשם האחרון שטף אלפי עיניים דומעות. שמך שנכתב על אבן ודיו במאות מכתבים, ימשיך לצלצל באוזנינו, והיופי הנצחי שלך לעולם לא ידעך… לעולם לא נפסיק להרגיש אותך, את הנוכחות שלך, לזכור אותך, איך שהיית, ותמיד תישארי ילדה יפה שלנו." שרון אהבה את שירו של אייל גולן 'אור הנשמה', שמילותיו מתעצמות לאור האסון שאירע: "פני קטיפה שראיתי/ רוך ותמימות של פורקן נעורים/ בך לגעת רציתי/ ולא היו בך חיים…" חבריה כתבו לזיכרה: "את האושר הזה, השמחה שנטעה בכולנו, ניקח איתנו לכל מקום שנלך ואף פעם לא נשכח."
