טובול, משה (מוריס)

בן מסעוד ועזיזה. נולד ביום ג' בשבט תש"י (21.1.1950) בארפוד אשר במרוקו. המשפחה עלתה לארץ בשנת 1955 והתגוררו בפוריה. לאחר מכן עברו לגור בחיפה. למד בבית ספר יסודי "אחיעזר" ומשם עבר לבית הספר אשר בו למד רק שנתיים בערך. אחרי מות אמו עבר ל"מוסד בירנבוים", אשר גם בו למד שנתיים ואז עבר לבית הספר המקצועי "מפתן" בו למד נגרות. השתייך לגדנ"ע וכמה פעמים השתתף בצעדת ארבעת הימים. תחביביו שונים היו, כגון: איסוף תמונות, אניות ופרחים. היות ואמנותו היתה נגרות עשה לעצמו גיטרה במו ידיו וכשסיים את לימודיו בבית הספר המקצועי. אהב מאד גם עבודת גינה וכמה ניסיונות, בצמחים ובפרחים נעשו על ידיו. גם בספורט עסק והתעניין במשחק הכדורגל. אך כתוצאה מן המצב המשפחתי שנוצר עם פטירת האם (למעלה משבע שנים לפני נפלו) לא יכול היה לבוא הביתה מבית הספר שבכפר סבא אלא בשבתות וחגים וכשהיתה לו חופשה – והתנאים האלה גרמו לכך שהוא לא גילה בפני איש מקרוביו את כל אשר בלבבו והיה סגור בפני עצמו. אולם בדרך כלל היה אוהב חברה. מטבעו היה ותרן על הרבה דברים וסלחן. מוכן היה תמיד לעזור לאחרים ואהוב על כל יודעיו – ובייחוד על אחיו הקטנים ממנו, שכן היה נותן להם תשומת לב מיוחדת למען לא ישתעממו. בפברואר 1968 גויס לצה"ל והוצב לחיל השריון. אולם בהיותו נהג של קומנדקר עלה רכבו על מוקש ביום ז' בתשרי תשכ"ט (29.9.1968) באיזור קנטרה שבסיני וכך מצא את מותו. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בחיפה. מפקדו כתב מכתב תנחומים לאביו ובין השאר כתב: "עם ישראל הוא עם למוד סבל ואתה הצטרפת אל אותן אלפי משפחות שעקב הצורך והגנה על המדינה אבדו יקיריהם. אולי אין בדברים אלו ניחומים לכאבך. אולם כמפקדו עלי לציין כי בנך משה היה חייל טוב, שקט וממושמע, חייל שעשה את התפקידים המוטלים עליו בנאמנות. אנו חייליו ליחידה ממשיכים בחיינו הרגילים – שמירה והגנה על מדינת ישראל למעט הבטח קיומה, מטרה שלמענה מסר בנך את חייו – ובזאת תתנחם".