טובול, מאיר

מאיר, בן רחל ויעקב, נולד ביום ט' בתשרי תש"ח (23.10.1947) במרוקו. משפחתו עברה לגור באורן שבאלג'יר ושם למד בבית-הספר "אליאנס". בשנת תשכ"א עלתה המשפחה לארץ והשתקעה באשדוד שם המשיך לימודיו בבית-הספר הממלכתי-דתי ע"ש הרמב"ם ואת תעודת הבגרות קיבל בבית-הספר התיכון-דתי במגמה העיונית-הומנית. כתבה עליו מורתו חנה שאנן: "מאיר כשמו כן הוא, מאיר פנים ונעים הליכות, שופע טוב לב ודורש טוב לכל אחד". בית-הספר התיכון עבר באותה עת חבלי לידה קשים ועדיין לא היו בו תנאים הולמים ללימודים, ללא ציוד וכמעט ללא מורים. אף-על-פי-כן היה מחזורו של מאיר אחד המחזורים המופלאים ותעודת הבגרות שקיבל הייתה מהטובות ביותר והיא העידה כמאה עדים על אופיו ואישיותו המרשימים של מאיר. הוא היה חייכן, ביישן, במובן הטוב והאצילי של המלה, נחבא אל הכלים וצנוע. תמיד היה מרוצה, תמיד שפע אופטימיות. מורו בבית-הספר התיכון מספר עליו שהיה "ברוך כשרונות מצד אחד ונעים הליכות, שהצניעות, הפשטות והענווה מנחים אותו בכל". מאיר היה שוחר אמנות ובעל נטייה עזה לציור. עוד תחביב היה לו – הצילום, ובו הגיע להישגים מרשימים ואף הייתה לו מעבדת צילום משלו. כן הרבה לעסוק בספורט והיה ספורטאי מצטיין. בגלל רצונו לעזור לפרנסת משפחתו בת שלוש עשרה הנפשות – ביקש וקיבל דחיית שירות, יצא לעבודה באזור התעשייה באשדוד ואת כל שכרו נתן לאביו. מאיר גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1967 והוצב לחיל השריון. לאחר שסיים בהצלחה את הטירונות והוסמך כרובאי 3 השתלם בקורס למקצועות הטנק, הוסמך כנהג טנק ובתפקיד זה סיים את שירות החובה שלו. בתקופת שירותו היה ידוע כחייל אמיץ ונאמן, שמילא את כל הוראות מפקדיו, והיה אהוד על חבריו, שבקשו את קרבתו. הוא ניצל כל הזדמנות למסור דרישות שלום לבני ביתו כדי למנוע דאגה מהוריו. מאיר השתדל לשלב ספרא וסייפא בחייו, ולקראת סוף שירותו בצבא סיים כיתת הכנה ללימודים קדם-אקדמיים. בסוף ספטמבר 1971 שוחרר מאיר מהשירות הסדיר, השתלם במכון הבריטי ונתקבל ללימודים באוניברסיטת בר-אילן. תוך כדי לימודים מילא את חובתו לארצו בשירות מילואים בקו התעלה. את פרנסתו מצא בעבודה במפעל "טרבינול" באשדוד. במלחמת יום-הכיפורים נקרא מאיר ליחידתו והשתתף בקרבות הבלימה והפריצה העקובים מדם נגד המצרים. בקרב שהתחולל ביום 21.10.1973 מדרום מזרח לאיסמעיליה, ליד מוצב "מיסורי", נפצע מאיר קשה ונפל בשבי המצרים, וביום י"ג בחשון תשל"ד (8.11.1973) מת בשבי. גופתו הוחזרה על-ידי המצרים, והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין באשדוד. השאיר אחריו הורים, חמישה אחים וחמש אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב התנחומים למשפחה השכולה כתב שר-הביטחון דאז, משה דיין: "סמל מאיר טובול ז"ל נתן את חייו למען מולדתו – – – מאיר ז"ל שירת בחיל השריון. הוא היה חייל מסור וחבר נאמן. מאיר היה אהוד על מפקדיו ועל חבריו לנשק;" מפקדו כתב למשפחה כי "המחשבה כי מאיר איננו אתנו, כי שוב לא נלחץ את ידו לפרידה, כי שוב לא נוכל לומר לו, להתראות במילואים הבאים, המחשבה הזאת קשה, קשה מנשוא". משפחתו הנציחה את זכרו על-ידי הכנסת שני ספרי תורה על-שמו לבית-הכנסת "אוהל לאה" באשדוד; כמו כן מונצח שמו בחוברת שהוציא לאור בית-הספר התיכון-דתי באשדוד לזכר תלמידיו שנפלו, ובחוברת "אלה הבנים", שיצאה לאור לזכרם של בני אשדוד, שנפלו במערכות ישראל.