טובול, יצחק שמעון

בן אסתר ויחיאל. נולד ביום י' בכסלו תשט"ו (5.12.1954) באלג'יריה. בהיותו בן תשע עלתה המשפחה לישראל ובנתה ביתה באשדוד. יצחק למד בבית-הספר היסודי הממלכתי-דתי 'רמב"ם' ובישיבה התיכונית 'אור ישראל'. ילד טוב וחכם, מסור ונאמן, חביב רחמן וטוב לב היה. בהיותו בן שתים-עשרה היה חתן התלמוד של כל הישיבות בארץ. הוא המשיך ללמוד לימודי קודש בישיבה הגבוהה 'גרודנה' בבני ברק. בתקופה זו הקים יצחק את משפחתו. הוא נשא את פני לאישה והם הרחיבו משפחתם בהולדת חמשת ילדיהם. יצחק המשיך לרכוש השכלתו התורנית ב'כולל-אברכים' מהר"ם בבני ברק וב'כולל-אברכים' באבן שמואל. הוא הוסמך לרבנות ב'היכל שלמה'. בתחילת שנת 1981 הצטרף יצחק לשורות צה"ל. הוא סיים טירונות מיוחדת ונשלח לקורס רבנים-צבאיים. בסיומו קיבל דרגת סגן והוצב לשרת במשרת הרב-הצבאי בבית-הספר לשריון. יצחק התקדם בתפקידו, הועלה לדרגת סרן, בהמשך לרס"ן ונשלח לשמש במשרת הרב-הצבאי המרחבי בפיקוד הדרום. בחוות-הדעת על קצינים, רשמו מפקדיו: "רב מקצועי שדבק במשימתו… קצין טוב ומסור… מבצע תפקידים נוספים מעבר לעבודתו כרב". ביום 2.11.1989, במהלך נסיעה בתפקיד, נפגע יצחק בתאונת-דרכים בצומת גבעתי. הוא הובא לבית-החולים תל השומר. כל המפקדים והחיילים התפללו להחלמתו. אך הרופאים לא הצליחו להציל את חייו. ביום י"ח בחשוון תש"ן (16.11.1989) השיב יצחק נשמתו לבורא. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי באשדוד. הותיר אחריו רעיה – פני, שני בנים – חיים ומאיר, שלוש בנות – שמחה בשמת ונסיה, הורים, ושני אחים – שלמה ואלי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "הכרותי עם הרב יצחק היתה רחבה מאוד. מעבר לתפקידו כרב היתה בינינו היכרות אישית וחברתית. בתפקידו כרב המרחבי יצר קשר חברתי עם כל הסובבים אותו, חיילים ומפקדים כאחד. אישיותו המיוחדת, השקט הנפשי שלו, מזגו הנוח ויכולתו המקצועית כרב, הביאו את כולנו לכבד, להעריך ולהוקיר את הרב יצחק". בני המשפחה הנציחו שמו בספרייה תורנית שתרמו לבית-הכנסת באשדוד, וכן בספר תורה, המנציח זכרו, שתרמו לבית-הכנסת בעמנואל.