טהר, יוסף (יוסי)

בן ברכה ושמעון, נולד ביום י' בניסן תשי"ג (26.3.1953) בעיר תוניס בירת תוניסיה, ועלה לארץ עם משפחתו בשנת 1956. משפחת טהר התגוררה תקופת-מה במעברת אשקלון, ואחר-כך השתקעה במושב עזריקם. יוסי למד בבית-הספר היסודי במקום. ממנו הוא עבר לבית-הספר האזורי המקיף בבאר-טוביה ולמד במגמת חרטות. הוא המשיך ולמד שרטוט בניין בבית-הספר "טכניקום" בתל-אביב. יוסי היה קשור מאוד לבני משפחתו, ותרם את חלקו בעבודות המשק. משחקי הכדורסל משכו את ליבו, והוא הצטיין במשחקים שנערכו בבית-הספר האזורי. את החודשים שנותרו בין סיום הלימודים והגיוס ניצל יוסי לעבודה כחרט, באחד ממפעלי התעשייה הצבאית, ואת שכרו מסר להוריו. יוסי גויס לצה"ל בתחילת מאי 1971, והתנדב לשרת בחטיבת צנחנים. בחטיבה זו הוא החל את מסלולו הצבאי כטוראי בשירות חובה, ובה גם סיים את דרכו כרב-סרן וכקצין אג"ם בשירות קבע. יוסי עבר קורס צניחה, הצטיין בקורס מ"כים חי"ר כחניך פלוגתי, סיים בהצטיינות קורס קציני חי"ר וחזר לגדודו כמפקד מחלקה. לא ארכו הימים, והוא נתמנה להיות מפקד פלוגה בגדוד. בתקופה זו הכיר את אשתו אפרת, ששירתה ביחידה. השניים נישאו ועברו להתגורר בחיפה. לאחר שנה וחצי נולד בנם ברק. יוסי נשלח לבית-הספר לפיקוד ומטה, וכשסיימו בהצלחה נתמנה להיות קצין אג"ם בחטיבה. השלב הבא בדרכו היה ברור וידוע: מפקד גדוד בחטיבה. במהלך שירותו הארוך נטל יוסי חלק במלחמת יום-הכיפורים, השתתף במבצע ליטני, ואף היה בין החיילים שנבחרו לפעולת החילוץ באנטבה. על אחת מהפעולות הראשונות שלו, מספר סגן-אלוף עמוס: "יצאנו אז למבצע מסוים לפריצת הדרכים ל'פתחלנד'. זו הייתה ההיתקלות הראשונה של יוסי, והוא פעל באופן יוצא מן הכלל ובקור רוח, למרות שהיה אז חייל צעיר. הוא התקרב בזחילה למחבל שהסתתר מאחורי סלע, התרומם והרג אותו ממרחק של עשרים מטרים. מיד לאחר מכן נפצע החובש הפלוגתי, והיה צורך לפנות אותו לאחור. יוסי זחל אליו זחילה די ארוכה, ויחד עם עוד כמה חבר'ה עזר בטיפול בחובש ובחילוצו לאחור. זו הייתה הפעם הראשונה של יוסי תחת אש, והוא התנהג למופת. כל התכונות שראינו אצלו בהמשך הדרך – הופיעו כבר בהיתקלות הראשונה שלו". תקופה מסוימת היה יוסי מפקד מחלקה בבית-הספר לקצינים, ומפקד בית-הספר באותה תקופה, אלוף מתן וילנאי מציין כי "ידענו שיחידה שלו מקבלת משימה – ועושה אותה. באימונים, במבצעים, בכל מצב, וזאת משום שהמפקד הוא יוסי… את החיילים שלו הוא אהב ושמר". ביום י"ח בתמוז תשמ"א (20.7.1981), בעת פעולה לטיהור קיני מחבלים, נפל רב-סרן יוסף בקרב בלבנון והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בכפר וורבורג. לאחר נופלו, הוא הועלה לדרגת סגן-אלוף. הוא השאיר אחריו אשה ובן, הורים, ארבעה אחים ושתי אחיות. במכתב התנחומים למשפחה, כתב מפקד החטיבה, שבה עשה יוסי כמעט את כל דרכו בצה"ל ואשר בה היה אמור להתמנות כמג"ד: "יוסי החל דרכו בחטיבה כחייל – הצלחותיו והצטיינותו הביאוהו למלא שרשרת תפקידי פיקוד בחטיבה, וכמפקד נפל בקרב כשהוא מסתער בראש חייליו על קיני מחבלים. דרכו זו וגבורתו ישמשו דוגמה ומופת לכל חייל ומפקד בצנחנים עוד שנים רבות".