טהורי, יהושע
בן נחמה ואליעזר, נולד ביום כ"ז בחשוון תרפ"ח (22.11.1927) בירושלים. יהושע למד בתלמוד-תורה, בבית-ספר יסודי ובישיבת חברון (בירושלים) ובבתי-ספר בחיפה ובפרדס חנה. בינתיים עברה המשפחה לחולון, שם נתמנה אביו לשו"ב בראשית ההתיישבות במקום. בגלל מצבה הדחוק של המשפחה עזב יהושע את הישיבה, והחל לעבוד במקצוע הדפוס. תוך זמן קצר התמחה במלאכה ועבד כסדר. היה פעיל בתנועת הנוער האגודתי ובהסתדרות "פועלי אגודת ישראל". בערבים השתתף בשיעורי תורה בציבור ופירסם בעיתון תנועתו "שערים" מאמרים, בהם דרש מהנוער הדתי פעילות יישובית בעיר ובכפר ומאמץ לקראת שלמות רוחנית עצמית כדי לחזק את יסודות הקדושה בחיי ארץ-הקודש הנבנית. הכורח החומרי ריתק אותו לעופרת של אותיות הדפוס, אך נפשו נמשכה לחיי קיבוץ חקלאי דתי, כפי שראה אותם בקיבוצי תנועתו, כשהיה יוצא בימי פגרה לבקרם ולהתרענן בהם. עם הקריאה הראשונה התנדב למערכה והצטרף לפלוגה הדתית בחטיבת "גבעתי" (היה השלישי ברשימת המתנדבים). התאמן והשתתף בפעולות מגן וקרב מתוך התלהבות של קיום מצווה בשמחה, אגב שמירת המשמעת בקור-רוח ובנאמנות. כאן נתגלו ביתר שאת מידותיו המשובחות בעזרה לחברים ובהשתדלות לרומם את רוחם וכן בלימוד תורה לשמה בשעות המנוחה שבין פעולה לפעולה. אחרי נפילת מחלקת הל"ה שנשלחה כתגבורת לגוש עציון הנצור בהרי יהודה ומאורע שיירת נבי-דניאל, כשנחסמה הדרך לשליחת תגבורת לגוש עציון, התנדב לתגבר את הפלוגה הדתית שנשלחה לשם בדרך האוויר. הוא ציפה ימים אחדים בקוצר-רוח עד שיגיע תורו לקבלת מקום ב"פרימוס". יום לפני המראתו, עוד הספיק לתרום מדמו לבנק הדם שבבית-החולים העירוני בתל-אביב. מכתביו מהגוש היו מלאים תהילת המקום והאנשים, הכורכים יחד תורה ומסירות נפש על אדמת הקודש, כמשאת נפשו. הוא נטה שכם בשמחה לעבודה בביצורים, בשמירה ובהגנה ובקרבות שראה אותם כעבודת קודש, וגם שם היה קובע עתים לתורה מתוך התעמקות מיוחדת. ב-12 במאי, בעת ההתקפה הגדולה של הלגיון על הגוש, עצר ברימוני-יד את הלגיונרים הערביים שהתקרבו לעמדתם הקיצונית וחבריו הספיקו להימלט, אך הוא נפל שם ביום נפול כפר עציון, ד' באייר תש"ח (13.5.1948). ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.
