טבק, משה-דוד

משה-דוד, בן בתיה ושלמה, נולד ביום ט"ז באלול תשי"ד (14.9.1954) במושב בית-מאיר שבהרי ירושלים. משה התחנך בגן הילדים ובבית-הספר היסודי "קדימה" במושב בית מאיר, והמשיך את לימודיו העל-יסודיים בישיבה התיכונית "קרית משה", שליד בבית-הספר התיכון על-שם הימלפרב בירושלים. כבר בילדותו התבלט משה-דוד כתלמיד שקדן ועירני, וכבן מסור הנושא עם הוריו בעול המשק. מחנכיו ומוריו מספרים על מעלותיו, על עדינותו ונועם הליכותיו. "לב רגיש היה לו", סיפר מנהל בית-הספר היסודי, "גם טוב לב היה. תכונה זו האחרונה, ניכרה בעזרה שהיה נכון להגיש לכל חבר בכל עת. כבד גוף היה במקצת, אולם לא כבד מחשבה". משה אהב לקרוא ספרים, ועורר קושיות כשלא הבין דבר-מה עד תום. משהשלים ח' כיתות, החליט להרחיב את השכלתו הכללית בישיבה תיכונית. ירא שמים היה משחר נעוריו. יראת שמים שלו נבעה מעמקי לבבו, צמחה, עמקה והתפתחה על רקע מידותיו הנאות ויחסו אל הזולת. מחנכו בישיבה התיכונית, הרב וינשטוק, הרבה להלל את תלמידו האהוב ולציין את שקדנותו של משה בלימודים ובהגשמת ערכים בחיי היום-יום: "רוח טובה של תמימות נפשית וכנות רוחנית הייתה בוקעת ועולה מתוך הליכותיו, הן בקודש והן בחול. תמים היה עם אלוקים ועם אדם. לכל דבר היה מתמסר בלב ובנפש, בלב שלם ובנפש תמה". הרב-המחנך סיפר, כיצד היה קולו של משה נשמע בשעת תפילה של שבת. נעימת קולו הייתה מבשמת את התפילה, מתוך חרדה ומהכרת קדושת השבת. בקיץ תשל"ב סיים משה את לימודיו בישיבה. בפרק הזמן שנותר עד למועד גיוסו לצה"ל סייע לאביו בעבודות המשק. נער חסון ומוצק היה משה-דוד ערב גיוסו לצה"ל, משוש לב כל רואיו. משה גויס לצה"ל בשלהי אוקטובר 1972. לאחר סיום הטירונות הוצב לחיל השריון, והשתלם בקורס נהגי טנק. הוא ביקש לשרת ביחידה קרבית, אך דחה הצעה לשרת על סיפונה של ספינת טילים. כלי השריון קסמו לו, והוא ציין בפני ידידים ובני משפחה את גודל הסיפוק שהוא שואב משירותו בחיל השריון. בהמלצת מפקדיו נשלח להשתלמות נוספת, השלים אותה בהצלחה והוצב כטען-קשר בגזרה הדרומית של חזית תעלת-סואץ. משה היה אהוב על חבריו לפלוגה. אחד מהם מספר, שמשה היה בחור שקט ומסור לתפקידו, והוא מוסיף ואומר: "משה היה מאותם אנשים, שאתה יכול להיות סמוך ובטוח שימלאו כל שליחות בצורה מושלמת". הפלוגה שמשה שירת בה הייתה אמורה לעזוב את קו תעלת-סואץ ב8- באוקטובר 1973. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים היו משה וחבריו לנשק במעוז על גדת התעלה. משה נמנה עם צוותי הטנקים הראשונים, שנזעקו לעצור את התקדמות המצרים. בעיצומו של יום הכיפורים, י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973) נפגע הטנק של משה מטיל נ"ט, כשפלוגתו נתקלה בכוחות חיל-רגלים מצריים. חבריו ניסו לחלצו פעמיים, אך לא עלה בידם להגיע אל הטנק הבוער, בגלל אש האויב. משה הוכרז כנעדר ורק באדר תשל"ד נמצאה גופתו, בשטח שהוחזק על-ידי המצרים. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בהר-הרצל. השאיר אחריו אב, אם ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה שלו: "הוא היה חייל מסור ונאמן, אהוב על חבריו". הוריו תרמו לזכרו ספר תורה לבית הכנסת במושב בית מאיר; בקובץ על הנופלים ממושבי הפועל המזרחי ובספר על חללי הגדוד כלולים דברי ידידים ובני משפחה על דמותו ועל דרכו של משה-דוד.