טבק, משה-דוד

בן מנחם-מנדל ועמליה. נולד ביום כ"ב בטבת תרצ"ד (9.1.1934) בעיר טמשוורה שברומניה. סיים שם את לימודיו היסודיים. שלוש שנים למד בבית-ספר מקצועי במגמה למסגרות. משה-דוד (ששמו ברומניה הוא מאוריצ'יו) גדל בבית ספוג מסורת יהודית, אבל במשטר שקם ברומניה אחרי מלחמת-העולם השנייה לא היה אקלים נוח לשמירת ערכי הדת. עם מטען הידיעות שרכש ועל-פי נטיית לבו התחיל לעסוק בעיתונאות בשפה הרומנית. כאשר נודע כי יש בכוונתו לעלות לישראל, פוטר מעבודתו, על-אף שהצטיין בה. משה עלה לארץ, יחד עם משפחתו, בשנת 1964. הוא למד עברית באולפן, ותוך חצי-שנה ידע את יסודות השפה. אך היה מודע לכך, כי כאן לא יוכל להשתלב בעבודה במקצוע העיתונאות. הוא החליט להסב את מקצועו והפך להיות רפד. עם-זאת, התמיד בקריאת ספרים בעברית, בייחוד בתחום ההיסטוריה של עם ישראל. אט-אט גם חזר לחיי מסורת והווי דתי. נשא לאישה את בחירת-לבו, דולי, הקים את ביתו בתל-אביב, ונולדו להם בן ובת. במאי 1966 עשה משה את היכרותו הראשונה עם צה"ל – ומאז שירת מדי-שנה שירות- מילואים פעיל. השתתף במלחמת ששת-הימים ובמלחמת יום-הכיפורים. תמיד מילא את שהוטל עליו בנאמנות ובמשמעת מופתית. חש מחויבות עמוקה למולדת ומעולם לא התלונן, אף כי חייו לא היו קלים. הוא רכש לו ידידי-אמת בשקט הנפשי שנתברך בו ובנכונותו לעזור לזולת. משה החליט להתקדם בעבודתו ונרשם לקורס דו-שנתי לעיצוב-פנים בטכניקום 'אורט' שבגבעתיים. אחרי יום-עבודה מפרך ועל-אף קשיי השפה ישב עד לשעת- לילה מאוחרת על לימודיו והצליח בהם. בעת שירות-מילואים פעיל היתה יד המקרה העיור בעוכריו והוא נפל במילוי תפקידו – ביום י"ד בכסלו תשל"ז (6.12.1976). הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבדימונה. מקום מגורי הוריו. בן 42 היה בנופלו. השאיר אחריו אישה, בן ובת, הורים, שני אחים ואחות. "דמותו מרצדת לפני עיני ברגע זה", כתב מפקדו של משה למשפחתו, "ואני נזכר באיש אשר ביצע את כל המוטל עליו באורח מושלם, ביצע ללא שאלות".