טאו, כתריאל (‘כתי’)

בן ברוניסלב ומרים. נולד ביום י"ג בניסן תשי"ד (16.4.1954) בקרקוב שבפולין. בינואר 1958, כשהיה בן שלוש וחצי, עלתה המשפחה לארץ. דירת-הקבע הראשונה שלה היתה בשיכון סלע שברמת-יצחק. למד בבית-הספר היסודי שבתל-גנים. היה ילד ערני ובעל תפיסה מהירה וכבר מגיל צעיר הפגין כישרון וזריזות בכל מלאכת-יד. בכיתה ג' נרשם לחוג לציור. בשנת 1966 העתיקה המשפחה את מגוריה לקיראון, וכתי נרשם לבית-הספר 'משה שרת' שבמקום. מוקדי-ההתעניינות העיקריים שלו היו פיסיקה, מתימטיקה ואלקטרוניקה. בדמי-הכיס שלו קנה מקלטי-רדיו ישנים, פירקם והרכיבם מחדש. ידע לתקן כל מכשיר ביתי הטעון תיקון. קיננה בו סקרנות בלתי-נדלית, שדחפה אותו לנסות, לחפש ולממש כל דבר. עם כניסתו לבית-הספר התיכון ע"ש בן-צבי בקרית-אונו, נפתחה לפניו תקופה חדשה. היה תלמיד מצטיין בכול, אבל במיוחד במקצועות הריאליים. גילה פעילות בחוגים שונים. מצא עניין רב במוסיקה, בספרות יפה ובקולנוע. הפך לחובב נלהב של מוסיקת 'פופ'. היה עלם יפה-תואר וגבוה משכמו ומעלה משאר חבריו. כתי ניחן מגיל צעיר בחוש ליושר וברגישות לצדק. הצטיין באומץ-לב ומעולם לא נרתע מלהביע את דעותיו, אפילו לא היו מקובלות ופופולריות. נהג לשחות גם בים סוער למרחק ניכר מן החוף. בטיולים הרבים נהג לעלות על צוקים, להיכנס למערות עמוקות ולמבנים מסוכנים כדי לבדוק "מה יש שם בפנים". משהגיע זמנו של כתי להתגייס, החליט להירשם לעתודה האקדמית. הוא נתקבל לטכניון בחיפה – להנדסת-חשמל. למד ושירת בצבא לסירוגין. התייחס גם לשירות במלוא הרצינות האופיינית לו. ערך ריצות ליליות ופיתח את כושרו הגופני. ביולי 1974 השתתף בקורס מ"כים במסגרת הנח"ל. עלה לדרגת רב"ט. סמוך לסיום הקורס נשלח ליחידת סיור ושמירה שפעלה בצפון. היא עלתה על עקבותיה של חולית-מחבלים, אשר חדרה מבעד לגדר המערכת והתכוונה לבצע פעולת טרור בעיירה מעלות. התחיל מרדף, אך החוליה ניצלה את החשכה כדי להתחמק מרודפיה. לבסוף הסתערה היחידה על החוליה וחיסלה אותה. ואולם, שלושה מחבריה שילמו בחייהם, וכתי היה ביניהם. כך נפל בקרב – ביום י"ח באלול תשל"ד (4.9.1974). הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבקרית-שאול. השאיר אחריו הורים ואח. עיריית מעלות החליטה לקרוא כיכר מרכזית בעיר על שלושת מגיניה. בקיראון נקרא גן ציבורי על-שמו של כתי ושל חברו הקרוב גיורא חגאי. כן הוצאה חוברת-זיכרון משותפת לזכרם של השניים ושל חבר נוסף – דב פישקוב.