טאוס, בנימין
בן אסתר ואנשל, נולד ביום י"ז בחשוון תרע"ט (23.10.1918) בעיר חז'אנוב שבמערב-גליציה (פולין) למשפחה חסידית, רחוקה מציונות. כתוצאה ממחלה קשה, בהיותו תינוק בן שנה, חל ליקוי בגופו ומתוך כך התרחק ממשחקי חבריו, לבל ילעגו לו והתמסר ביתר שקידה ללימודיו ואף הצטיין בהם והיה לעזר לחבריו הן בלימודים והן בעצה נבונה בבעיות חייהם הפעוטות. למד ב"חדר" ובבית-ספר פולני. סיים בית-ספר למסחר ועזר לאביו בניהול חנות ובית-מלאכה לבגדי גברים. בעודו נער קטן נמשך אל הציונות והצטרף לתנועת "השומר הדתי" של "הפועל המזרחי", אבל העלים זאת מאביו. במשך הזמן הרהיב עוז להתמסר גם בגלוי לפעולות בסניף. בראשית מלחמת-העולם השנייה ברח הנער בנימין עם אחיו לרוסיה, וכשחזר אחרי השחרור נודע לו שהוריו ואחיו הבכור הושמדו במחנה אושוויץ ושאר האחים והאחיות פזורים במחנות-עבודה. הוא הצטרף מיד לקיבוץ-הכשרה של "תורה ועבודה" בעיר קרקוב ופעל למען יסוד סניפים וקיבוצי-הכשרה נוספים לתנועתו בעיר ובכל האזור. הוא השתתף בהגנת בניין הקיבוץ נגד פורעים פולניים ונטה שכם לכל עבודה שהזניחוה שאר החברים מחוסר תשומת-לב. עם חבריו יצא לגרמניה והשתתף בייסוד הקיבוץ "לנגב" במחנה פוקינג. משם עבר לצרפת, העפיל ארצה באונייה "לטרון" וגורש עם נוסעיה לקפריסין. שם נפגש עם שתי אחיותיו ששרדו בחיים ומצא קשר גם לאחיו. במאי 1947 הורשה לעלות. אחרי שחרורו ממחנות עתלית וקרית שמואל הצטרף לכפר עציון התערה במהרה בחיי החברה והעבודה ועסק בהכשרת קרקע, ביעור ובניין. באביב תש"ח הגיעו אחיותיו ארצה, אך הוא לא יכול להיפגש איתן, כי כפר עציון היה כבר במצור. על אף חולשתו הגופנית התאמן, עבד בביצורים ושמר בעמדות וצורף לצוות של מרגמה. ידע לשמור על רוחו הטובה, עד שנפל על משמרתו ביום נפול הכפר, ביום ד' באייר תש"ח (13.5.1948). ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.
