טאוב, יצחק

בן רבקה ובנימין זאב. נולד בתרפ"ב (1922) בעיר זדונסקה וולה, הסמוכה ללודז' שבפולין. התחנך בבית דתי-חרדי. למד לימודי דת ב"חדר" ולימודי חול בבית-ספר כללי. היה פעיל בתנועת "בני עקיבא". כשפרצה מלחמת העולם השנייה התגוררה המשפחה בעיר לודז' והועברה לגטו יחד עם המשפחות היהודיות האחרות. כאשר נלקחו יהודי לודז' למחנות ההשמדה הצליח יצחק הצעיר, שהיה בעל תושייה, להתחמק מן המשלוח ולהסתתר מחוץ לחומות הגטו. חודשים ארוכים ניסה למצוא דרך לעלות לארץ-ישראל ולהצטרף אל שני אחיו הבוגרים, שכבר התגוררו שם. בשנת 1940 הצליח, בדרך-לא-דרך, לחצות את הגבול לרוסיה. לארץ הגיע דרך יפן, ובכך הגשים את משאלתו. בארץ הצטרף מיד לקיבוץ של "בני עקיבא", הסמוך לנתניה. יצחק התנדב לצבא הבריטי, במטרה להצטרף למלחמה בנאצים. הוא הוצב ביחידת תובלה ושהה תקופה מסויימת על אדמת מצרים. בכ"ז בניסן תש"ג (1.5.1943) הפציצו הגרמנים מן האוויר שיירה של ספינות בריטיות, שהיו בדרכן למלטה. אונייתו "ארינפורה" שעל סיפונה היו חיילים-נהגים עבריים, טובעה. יצחק ומאה לשלושים ותשע מחבריו נספו בלב ים. הניח הורים. אחות ושני אחים. שמו הונצח ב"ספר ההתנדבות", בספר "יזכור של מכון ז'בוטינסקי וב"חוברת לחייל". בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים, הוקמה לזכר הנעדרים אנדרטה דמויית אניה ולידה בריכת מים שבקרקעיתה חקוקים שמות הנופלים.  החלל הינו מקל"ן- חלל שמקום קבורתו לא נודע.