טאוב, דן

דן, בן הרמינה (מינה) ומיכאל, נולד, הוא ותאומו עמו, ביום י"א בסיון תר"ץ (7.6.1930) בוינה שבאוסטריה, ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1938. הוא למד תחילה בעיר מולדתו, ובעלותו לארץ למד בגדרה. לאחר שהתיישבו הוריו בבית יצחק, למד בבית-הספר היסודי על-שם חיים נחמן ביאליק בנתניה. אחרי-כן המשיך בלימודיו בבית-הספר התיכון בנתניה, אך בשל קשיי הפרנסה בבית הוריו, יצא לעבודה כדי לסייע להם. הוא עבד ביום ולמד בשעות הערב בבית-הספר על-שם מקס פיין בתל-אביב. דן גויס לכוחות הביטחון במחצית פברואר 1948 בעיצומה של מלחמת העצמאות, והשתתף בליווי השיירות לירושלים ובהגנה על הר-הצופים, שם היה יחד עם הנצורים שבועות רבים. לאחר שחזר משם הוצב לחיל הקשר, השתלם בקורס לקשרים והיה לצפן, לקשר ולמפעיל טלפרינטר ורדיו. הוא היה חייל מסור ואחראי, מילא את תפקידו כיאות, והיה אהוב על חבריו ועל מפקדיו. דן השתתף בכל מלחמות ישראל והוענקו לו על כך "אות הקוממיות", "אות סיני" ו"אות מלחמת ששת הימים". הוא נמנה עם ותיקי העובדים בחברת "אורטרק" ושם השתלם במקצועות הרדיו, החשמל והטלפון. הממונים עליו שיבחוהו על חריצותו, על מרצו, על יזמתו ועל תבונת כפיו. הכל ידעו להעריך היטב את אחריותו ואת דייקנותו. ברבות הימים נשלח מטעם החברה להשתלם בשוויץ והפך להיות אחד מבכירי העובדים, בזכות ידיעותיו הרבות. חברו כתב עליו, ש"אהב לשתף את העובדים האחרים בבעיות שהתעוררו במהלך העבודה וגאה היה תמיד על הפיתרון הנכון". תחביבים רבים היו לדן: הוא אהב להאזין למוסיקה, לצלם תמונות מזוויות צילום מיוחדות, לעסוק במכונאות, לפרק מכשירים ולהרכיבם. אך יותר מכל הרבה לטייל ברחבי הארץ, ונהנה מנופיה ומאתריה. דן היה טוב לב ונדיב, עזר לחבריו ככל שיכול, התעניין בכל וסייע להם בעצה ובמעשה. חברו מספר ש"היה בו שקט נפשי. הוא היה נינוח מאוד וכל שעשה, עשה בשיקול דעת ובמחשבה זהירה". הוא היה אדם עדין נפש ונעים הליכות. שקט היה מטבעו, אדיב ומנומס. בשנת 1971 נשא לאישה את חברתו שרה. הוא היה בעל אוהב ובן נאמן ומסור להוריו ורחש להם כבוד רב. חודשיים לפני שפרצה מלחמת יום-הכיפורים שב להתגורר בבית-יצחק והתכונן לבנות שם את ביתו. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס דן, נשלח עם יחידתו לחזית בסיני, וסופח לפלוגת רפואה בתפקיד קשר. ביום כ"ג בתשרי תשל"ד (19.10.1973) פגעה בו פצצת קטיושה והוא נהרג במקום, בעומדו ליד נושאת הקשר בגזרה הדרומית, ליד דוור סואר. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בבית יצחק. השאיר אחריו אישה, אב, אם ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "דן היה בחור שקט, עניו, צנוע ומילא את כל המוטל עליו בדבקות ובנאמנות. היה חביב על חבריו ועל מפקדיו ושימש דוגמה כחייל למופת".