טאוב, אבינועם (“אבי”)

בן פנחס וגיזל. נולד ביום כ"א באייר תש"י (8.5.1950) בחיפה. הוא למד בבית הספר היסודי "מעלה הכרמל", המשיך בבית הספר הריאלי וסיים את בית הספר התיכון "ליאו-בק" בחיפה. כשהיה בן 13, ניכרה בו נטייה מיוחדת לפיסול והוא הקדיש לכך מזמנו עד שגמר את השביעית. במסגרת מחנות לנוער חובב אמנות התחיל גם לעסוק ברישום. הוא ידע להצניע את תחביבו זה ומוריו ואף חבריו בצבא לא ידעו על כך. אבי גויס לצה"ל בסוף יולי 1968 והוצב לחיל השריון. הוא היה חייל מצטיין, מפקד טנק בדרגת סמל וחבר למופת, שהיה אהוב על כל מי שהכיר אותו. ביום כ"ד באייר תש"ל (30.5.1970), נפל כמפקד טנק והוא חשוף בצריח, בהפגזה על גדות התעלה, כאשר בא לחלץ סיור של צה"ל שרוב חייליו נפגעו. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בחיפה. בעזבונו נשארו פסלים רבים המרוכזים בבית הוריו. פסליו הוצגו בתערוכה שנערכה לרגל ביקור של ידידי המוסד מאמריקה ולדעת מבקרים גילה אבינועם רמת בגרות בלתי רגילה, אם להביא בחשבון שהקריירה האמנותית שלו נפסקה בגיל 17. בין נושאי יצירתו התבלטו "אם וילד", "ציפור", "נשיקה", "אחותי", ועוד, ובין הפסלים הרבים התבלט ראש יצוק ברונזה. אמו סיפרה כי כמפקד בשריון עשה מעשים נפלאים שלא סיפר לאיש עליהם. בית הספר "ליאו בק" החליט להקים חדר תרבות על שמו; שמו ותמונתו כלולים בחוברת "פלוגה ל' משתחררת".