יששכר (ישכה), בן אסתר ואברהם, נולד ביום כ"א בטבת תש"י (10.1.1950) במנחמיה. במלאות לו שנה, עברו אמו ואביו, שהיה מיוצאי הבריגדה היהודית, לכפר אביגדור שבדרום, וישכה הילד התחנך בגן הילדים המקומי. כאשר עברה המשפחה לגור ברחובות, למד יששכר בבית-הספר היסודי "שפרינצק" שבעיר. בסיימו את לימודיו היסודיים החליט ללכת ללמוד בפנימייה הצבאית, עמד בבחינות הכניסה, ולמד במשך ארבע שנים בפנימייה הצבאית על-שם בירם, שליד בית-הספר הריאלי בחיפה. ישכה היה תלמיד מצטיין, נער ער ובוטח בעצמו. עוד בטרם קיבל תשובה חיובית מהנהלת הפנימיה הצבאית, בישר להוריו שהתקבל למוסד. כשנשאל: "איך אתה יודע?" – השיב: "אני בטוח בכך". ואכן, ניחן ישכה בשורה של תכונות מצוינות. נער יפה היה, תמיר וחסון, בעל עיניים כחולות ושיער חום. ידידיו הוקירו את טוב לבו, את נכונותו לעזור ולסייע לזולת, את תבונתו האנושית. הוא היה עירני, מלא חיים ואהב מעשי קונדס. בגיל צעיר הצטרף לתנועה המאוחדת, והיה מן הבולטים בפעיליה. יששכר אהב ספרות יפה ומוסיקה קלאסית. הוא עקב גם אחר חידושים בתחום הטכנולוגיה, הקדיש שעות רבות לקריאת ספרי היסטוריה וגאוגראפיה, וערך מסעות וטיולים ברחבי הארץ. כל ישותו קרנה חום וחדוות חיים. יששכר גויס לצה"ל בראשית אוגוסט 1968 ולאחר הטירונות הוצב לחיל השריון. במרוצת שירותו הצבאי השתלם במספר רב של קורסים, ביניהם קורס קציני שריון וקורס מפקדי שריון וקורס שריון מתקדם. סגן-אלוף אסף יגורי, שהתוודע אל ישכה בקורס למפקדים בחיל השריון, מספר, שישכה היה חייל מעולה ואדם מיוחד במינו. הוא לא היה מבוני האידיאולוגיות, אך היה אדריכל של חיים טובים, מוצקים ובריאים. הוא לא אהב ולא הצטיין במרשמי קרב וברישום פקודות, אך כל חץ שירה – שולח אל לב האויב, וכל פקודה שנתן – נתן במלוא התוקף והאמונה. תמיד הסתער קדימה במלוא כובד משקלו, במלוא אישיותו הדינאמית: "אין ברירה", נהג לומר והוסיף: "אם צריך להסתער, אז קודם כל אני, ובראש כולם". מפקדיו העריכו את ישכה כמפקד מעולה ומסור, וכאדם שאוזנו קשובה תמיד לכל בקשה ומצוקת-נפש. באוקטובר 1970 הוענק ליששכר "אות השירות המבצעי". עם תום שירות החובה שלו בצה"ל, באוגוסט 1970, המשיך לשרת במסגרת צבא הקבע. בנובמבר 1972 נשא לאישה את חברתו, צילה. במלחמת יום-הכיפורים השתתף יששכר בקרבות הבלימה הקשים ברמת הגולן בתפקיד קצין אג"ם חטיבתי. ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973) שמע ברשת הקשר כי זחל"ם של כוחותינו נתקל במארב של סורים והוא קורא לעזרה דחופה. יששכר התנדב לצאת לעזרתו, עלה על טנק ונסע אל הזחל"ם כדי לחלץ את לוחמיו הלכודים. בעת התנועה אל מקום המארב ליד קוניטרה, נתקל יששכר באויב והשיב אש. בחילופי האש נפגע הטנק שלו והוא נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי ברחובות. השאיר אחריו אישה, אב, אם ושני אחים. זמן קצר לפני פרוץ המלחמה הועלה לדרגת סרן. במכתב תנחומים למשפחה השכולה סיפר שר הביטחון דאז, רב-אלוף משה דיין, על הישגיו של יששכר בצה"ל, וסיכם: "מפקדיו הגדירוהו כקצין בעל ידע מקצועי טוב, מסור, יעיל ואהוב". בחשון תשל"ו ציין תת-אלוף אביגדור בן-גל לשבח את יששכר חרמץ "על גילוי רוח ההתנדבות, אומץ לב ואחוות-לוחמים" במהלך קרבות מלחמת יום-הכיפורים. הוריו ואשתו של יששכר וחבר ידידיו הוציאו לאור לזכרו חוברת, ובה פרקי זכרונות ורשימות על דרכו ועל דמותו; עיריית רחובות הנציחה את שמו, והוא מתנוסס במגרש הספורט של בית-הספר "שפרינצק".
