חרמוני (ויטנברג), בנימין
בן גרטה ו-ויקטור. נולד ביום ו' באדר ב' תרע"ו (11.3.1916) בברלין למשפחה מתבוללת. האב, עורך-דין במקצועו, גוייס במלחמת העולם הראשונה לצבא הגרמני, והאם גידלה לבדה את שלושת בניה. בנימין למד בבית-ספר עממי קתולי והמשיך לימודיו בבית-ספר תיכון הומאניסטי. הוא הצטיין בלימודיו ובגיל 14 הצטרף לתנועת נוער סוציאל-דמוקראטית ונטש מטעמים אידיאולוגיים, את שיעורי הדת היהודיים. ואולם עם התגברות הנאציזם בגרמניה ניתק, בגיל 17 שנה, את קשריו עם החברה הלא-יהודית והצטרף לתנועת "החלוץ" מתוך ההכרה שהציונות היא הפתרון היחיד לעתידו כיהודי. ביולי 1933 יצא לריגה שבלאטביה, שם למד מסגרות והצטרף לקיבוץ-ההכשרה העירוני "הסולל". הוא למד עברית בשקידה ובינתיים השתדל לדבר יידיש כדי לספוג מרוחה של יהדות מזרח אירופה. בראשית 1935 על לארץ-ישראל בקבוצת "שלשלת" שהצטרפה תחילה לגבעת השלושה ואחר-כך התמזגה עם קבוצת "בתלם" שעברה לכינרת והתיישבה בעין גב. משם התגייס לפלוגת עבודה בסדום ושימש כשדר ראדיו-טלפון שקישר בין הישוב המבודד והנהלת המפעל. עם שובו לעין גב היה לנוטר, עבר קורסים בטחוניים שונים ושימש כמדריך ב"הגנה" ובנוטרות. בתקופה זו החל להתפתח הדיג העברי בכינרת ובנימין היה מראשוני הנחלצים לפיתוחו של ענף זה. חבריו מאותה תקופה מעידים על המסירות הרבה שגילה בתפקידיו החדשים ועל אומץ הלב שנדרש לכך. בפרוץ מלחמת העולם השנייה התגייס לצי הסוחר ושירת באניות "עתיד" ו"לילי" בקו חיפה-מצרים-אריתריאה. זיכרונות שהעלה על הכתב באותה תקופה מעידים על מחשבות רבות שהקדיש לפיתוח ימאות עברית ואיתור נתיבי-ים להעלאת פליטי החרב מאירופה הנאצית. בשנת 1943, לפני הפלגתו האחרונה, נשא אשה ואחרי הכנות מרובות הפליג במסגרת "עליה ב'" באנייה "לילי" להביא מעפילים לארץ. בי"ח בתמוז תש"ג (21.7.1943), בדרכה בין קפריסין לחיפה, הופגזה האנייה על-ידי צוללת גרמנית וטובעה. רק שנים מאנשי הצוות ניצלו ואילו עקבות השאר, ובנימין ביניהם, לא נודעו. הניח אשה, בן שנולד לאחר מותו שני אחים. חבריו הוציאו לאור לזכרו חוברת ובה פרקי יומן שכתב וקווים לדמותו; מצבה לזכרו הוקמה בחלקת החללים שמקום קבורתם לא נודע בהר הרצל בירושלים. החלל הינו מקל"ן- חלל שמקום קבורתו לא נודע.
