חרמון, אלחנן (רונלד)

בן שרה ויהודה, נולד ביום ט"ו בכסלו תרפ"ו (2.12.1925), בלונדון, בירת אנגליה. בלונדון בגר אלחנן והתחנך. בגיל 18 הוא סיים לימודי תואר ראשון באוניברסיטה, והוסמך למהנדס כימי. עד עלותו לארץ הספיק אלחנן לעבוד שש שנים ככימאי מחקר. בשנת 1949 נשא אלחנן אשה. בתחילה התגורר הזוג בלונדון ובשנת 1950 עלו השניים לארץ וקבעו מושבם בעיר חיפה. כמהנדס כימי, לא התקשה אלחנן למצוא מקום עבודה והתקבל כאזרח עובד צה"ל בחיל-מדע. אלחנן גויס לצה"ל בסוף פברואר 1951, ומטבע הדברים הוצב להמשך עבודתו בחיל-מדע. במסגרת החיל הוא עבר קורסים שונים, ואף הוסמך לקצונה. עד לשחרורו מילא אלחנן תפקידי קצין מחקר. מפקדיו ציינו, כי הוא "ממלא את תפקידו לשביעות רצון מפקדיו, בעל ידיעות ונסיון רב בעבודתו". בהגיע מועד שחרורו מהשירות הסדיר, התנדב אלחנן לתקופת שירות נוספת. בסוף אוקטובר 1953 שוחרר סגן אלחנן מצה"ל. כ15- שנים הוא עבד ב"דשנים וחומרים כימיים" במפרץ חיפה, ולאחר מכן גויס לעבוד, כאיש משרד הביטחון, בתעשיות הביטחוניות. לשירות מילואים הוא הוצב ביחידת חיל-רגלים. בשנת 1970 הגיע תורו של אלחנן לעבור לשורות הג"א, אך הוא סירב והמשיך לשרת כחייל רגיל והוצב ביחידת חי"ר אחרת. ביום כ' בסיוון תשל"ט (15.6.1979), כאשר נסע לביתו בתום שירות מילואים, נפל סגן אלחנן בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. הוא השאיר אחריו אשה, שני בנים ובת, אם, שני אחים ואחות. במכתב תנחומים למשפחה האבלה כתב מפקדו: "אלחנן היה מוותיקי הקצינים ביחידה. עצם בואו ליחידה לפני שבע שנים היה מתוך התנדבות. עוד אז היה זכאי לשרת ביחידה אחרת, בגלל גילו, והדבר אף הוצע לו, אך הוא לא רצה בכך. יתר על כן, גם במסגרת היחידה הוא דרש לשרת בפלוגה, שבה תנאי השירות הינם מן הקשים ביחידה. במסגרת תקופת השירות המשותפת, באימונים וכן בעת מלחמת יום-הכיפורים רכש את אמון כולנו – מפקדו ופקודיו – בשל מסירותו, הקפדתו למלא בדרך הטובה יותר כל משימה, נכונותו להתנדב לתפקידים השונים מעל ומעבר לנדרש – ומעל לכול – בגלל יחסי החברות הטובה שיצר. כולנו הערכנו והוקרנו אותו".