חרודי, אמנון

בן בנימין ורז'קה, חברי קיבוץ עין שמר. נולד ביום כ"ב בתשרי תרצ"ח (27.9.1937) בקיבוץ. למד והתחנך בבית הספר החינוכי "מבואות עירון" עבד כחקלאי ברפת. עם פרוץ מערכת סיני התגייס לצה"ל והתנדב לחיל הצנחנים. לאחר מכן עבר קורס מ"כ וקורס סמלי מרגמות אשר סיים בהצטיינות. לאחר שחרורו מן הצבא ואחרי נישואיו לבחירת לבו שהה תקופה קצרה בבית – ואז יצא עם קבוצתו לשנת שירות שלישית בקיבוץ הראל, שם רכש לו חברים וידידים רבים. כעבור שנה חזר לקיבוץ והמשיך כרפתן, עבודה אשר בה עבד מגיל צעיר. זמן מועט עבר והוא קיבל את ריכוז הענף לידיו והשקיע בפיתוחו ובקידומו ידע רב. נחשב לאחר הרפתנים הצעירים הבולטים ביותר ובתור שכזה נבחר לחבר הנהלת "און" וכרכז הועדה המקצועית האיזורית. תחביבו היה הצילום. שנים רבות שיחק בנבחרת הכדורעף של הקיבוץ שהיתה אלופת הארץ. היה איש משפחה מסור, אב אוהב לילדיו, ורע נאמן לחבריו. בעודו תוסס ומלא תכניות נקרא לדגל בערב מלחמת ששת הימים במסגרת הצנחנים. באותם הימים כתב לאשתו: "אולי אין ברירה אלא לעשות את הלא ייאמן, משום שאין אפשרות למדינה לחיות בצורה כזו… שלום – איזו מלה שטומנת בתוכה את כל הטוב והיפה שבעולם!…" את מותו מצא בקרב על שחרורו ירושלים, אשר בו נפל ביום כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), הוא היום השני לקרבות, בעת פריצה לבית הספר לשוטרים. הניח אשה ושני בנים ובת שנולדה לאחר נפול אביה. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. במלאת שלוש שנים לנפלו הקימה המשפחה אנדרטה לזכרו בקיבוץ עין שמר. לזכרו (ולזכר חברו חנוך בוך) הופיעה חוברת. עמוד הוקדש לזכרו בחוברת 53" מהם", לנופלי הקיבוץ הארצי במלחמת ששת הימים. אף בספר "מאריות גברו", בהוצאת מפקדת הצנחנים, הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור הקרב האחרון שלו. הספר "על אנשים ושרשים" שהוכן זמן רב לפני המלחמה וחלק גדול יש בו לאמנון בתצלומים, הוקדש לזכרו ולזכר חברו חנן. בכרך ד' של "גוילי אש", ילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות ישראל, הובא מעזבונו.