חרבון, ויקטור

בן שמחה ויוסף, נולד ביום י"ג בניסן תרפ"ח (3.4.1928) בעיר אלכסנדריה, מצרים. בהיותו בן שנה נתייתם מאביו. מילדותו שאף להיות "לוחם אמיץ", והיה קובל באוזני אמו: "למה נולדתי במצרים ומתי נעלה לארץ אבותינו?" בשנת 1935 עלה עם המשפחה לארץ. בארץ הוכנס לקולג' נוצרי ביפו, אך לפי דרישתו הועבר לבית-ספר יסודי עברי. כשדיברו אליו היה משיב תמיד בעברית. ויקטור היה אדם שקט ונוח לבריות, חרוץ בעבודתו, סלחן ואוהב את חבריו. הוא הצטרף לאגודת הספורט הימי "זבולון", התגייס לפלי"ם ושירת בקיסריה חודש ומחצה. עזב את הפלי"ם והצטרף לגדוד "הפורצים" בפלמ"ח. היה בין מגיני גבולות תל-אביב. כשמלאו לו שבע-עשרה שנה התגייס , אם כי עדיין לא היה חייב גיוס, ועבד במוסך צבאי בשדה תעופה וכפועל-יציקה בעבודות צבאיות. את עתותיו הפנויות הקדיש להתקנת נשק ותיקונו. השתתף במסגרת יחידת פלמ"ח בקרבות על הקסטל. משם עבר לירושלים והשתתף בכיבוש קטמון. בקרב קטמון נפצע קשה מכדור בחוט-השדרה ושותק בפלג גופו התחתון. היה מוטל בבית-חולים צבאי עשרה ימים והשתוקק לראות בניצחון על האויב, אך מת מפצעיו ביום ב' באייר תש"ח (11.5.1948). נקבר בסנהדריה בירושלים. ביום י"ט באלול תשי"א (20.9.1951) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.