חקק, אורי

בן נדרה וכרים. נולד ביום ה' באדר תש"ך (4.3.1960) ברמת גן, אח לצילה. למד בבית-הספר היסודי 'המנחיל' והמשיך לתיכון 'מודיעין' ברמת גן. בהגיעו לכיתה ט' נחוש היה ברצונו ללמוד בבית-הספר הטכני של חיל-האוויר בחיפה, לשם אמנם עבר, סיים י"ב כיתות והוסמך כטכנאי מטוסים. באוקטובר 1977 התגייס אורי לצה"ל ושירת במקצועו בבסיס חיל- האוויר בחצרים. בתום שירות החובה המשיך לשירות קבע ונשאר שם בעשרים-ושלוש השנים הבאות. במהלך שירותו עבר קורסים במכונאות מטוסים, הוסמך כנגד תחזוקה והתקדם בתפקידו כפי שמתאר מפקדו: "אורי החל את שירותו הצבאי במערך הטכני כמכונאי מטוסים ועבר בשנת 1991 למערך המנהלה. שירת בגף הרכב תקופה קצרה ולבסוף הפך לממונה על מחסני החירום בגף אפסנאות. אורי היה נגד מקצועי וחבר מסור, אשר תמיד היה נכון לבצע כל משימה המוטלת עליו על הצד הטוב ביותר. הוא טיפל במחסני החירום ברמה גבוהה מאוד ועבר את כל הביקורות בהצלחה." באוגוסט 1999 הוענקה לו דרגת רב-סמל בכיר. בשנת 1982 נישא אורי לסמדר, אותה הכיר בצבא, ובני הזוג בנו את ביתם בבאר שבע. בדצמבר 1996 נולדו תאומיהם – מתן ושלומית. אורי תמיד אהב ילדים ואושרו הרקיע שחקים משזכה בילדים משלו. הוא היה אב למופת: טיפל בילדיו במסירות ובחום, הרעיף עליהם אהבה, קנה להם מתנות ובילה עימם ככל שהדבר התאפשר. בתחילת שנת 2000 הגשים חלום כאשר עבר עם משפחתו לביתם החדש בפתח תקווה, לשם עברו גם הוריו. אורי, שאהב מאוד את הוריו, שמח להתגורר בקרבתם. אהבת המוסיקה היתה חלק בלתי נפרד מאורח חייו ומאישיותו של אורי. הוא האזין למוסיקה מכל הסוגים ומכל התקופות, מרגע הגעתו הביתה ועד לכתו לישון. בצעירותו שימש תקליטן באירועים ועם השנים הלך ותפח אוסף הדיסקים הגדול שטיפח. היו לו גם אוספים מרשימים של בולים ושל בקבוקי יין. הוא גילה בקיאות מופלגת במחשבים והקדיש למחשב זמן רב. בשעות הפנאי אהב לצפות במשחקי כדורגל, להסתובב בטבע ולטייל – אם בארץ, בעיקר באילת, ואם בחו"ל. במהלך השנים ערך כמה מסעות ברחבי אירופה. אורי היה אוהב ואהוב – חבר'המן אמיתי: מארגן אירועים, מוקף בחברים, טוב לב ונרתם תמיד לעזרה. מעולם לא הרע לאיש והקפיד בכבודו של כל אדם. אם קרה והסתכסך – מיהר להתפייס. ביחד עם רעייתו נהנה לארח את ידידי המשפחה הרבים ולהרעיף עליהם מכל טוב. ביום כ"ט באייר תשס"א (22.5.2001) נפטר אורי לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. סיפר מפקדו: "בשנה האחרונה ליווינו אותו במאבק הלחימה על החיים. במלחמה הפרטית שלו נלחם אורי כמו שפעל במהלך שירותו הצבאי – תמיד ניסה לעשות הכי טוב שאפשר. גם בשעותיו הקשות משפחתו היתה בראש מעייניו. בתעצומות נפש בלתי נדלות אורי האמין ביכולתו לנצח בכל מחיר את המחלה הקשה. לאורך השעות המרובות והקשות שמר על אופטימיות ואף ניסה לשכנע את כולנו שהכול יהיה בסדר וידע להעריך את התמיכה שקיבל מכולם." רב-סמל בכיר אורי היה בן ארבעים-ואחת במותו. הוא הובא למנוחות בבית- העלמין הצבאי סגולה בפתח תקווה. הותיר אחריו אישה, בן ובת, הורים ואחות. "אורי לגבי היה בן והיה חבר והיה ידיד נפש," כתב אביו. "אהבתי אותו אהבת נפש מכל הלב. היה לו לב של זהב. מעולם לא שמר טינה למישהו, תמיד אהב לעזור והתעניין בכל בני המשפחה, הקרובים והרחוקים." סמדר והתאומים כתבו לזיכרו: "אבא, עברה עליך שנה מאוד קשה, סבלת קשה, ובכל זאת אותנו לא שכחת. מתנות קנית, ממתקים לא שכחת לשלוח עם אמא הביתה. כשהגעת מהטיפול היינו מאוד שמחים ונרגשים, סוף-סוף אבא חוזר הביתה… אבא, אותך זוכרים לעד, בתמונות, בסרטי וידאו, במסיבות כשהיינו קטנים, אבל אבא, אנו כרגע בוגרים, בני חמש. אבא, מה יש עוד להגיד עליך? אדם חבר'המני. אדם האוהב את סביבתו. אדם נדיב. אדם אדיב. והכי הכי, אתה אבא שלנו יקר."