חצרוני (הופמיסטר), יצחק

בן מרים ואהרן, נולד ביום ד' באלול תרצ"א (17.8.1931) בעיר טרנוב, מערב גליציה, פולין, וכבן שנה הובא על-ידי הוריו ארצה, בעלות אליה אביו בפעם השנייה. (לראשונה עלה האב בגיל צעיר, בשנת 1908, לאחר שעזב את בית-הוריו שהתנגדו לעלייתו. במלחמת-העולם הראשונה גורש מהארץ כנתין מדינת אויב, חזר לעירו ועסק שם בהוראת הנוער וחינוכו לציונות). בארץ גדל יצחק ברוח ציונית-דתית, למד בבית-ספר לבנים "מזרחי" בתל-אביב, אחר-כך בגימנסיה "מוריה", אך בגלל מצבם החומרי הדחוק של הוריו החליט ללמוד מכונאות בבית-הספר המקצועי "מונטיפיורי". באותו זמן למד גם טכנאות רדיו בבית-מלאכה פרטי. כדי לעזור להוריו עבד בתקופת לימודיו זו כמחסנאי במפעל למסגרות מיכנית. בהדרכת אביו היה משלים בערבים את לימודיו התורניים בגמרא וביהדות. בייחוד אהב היסטוריה והירבה להגות בה. יצחק היה נער גבוה מכפי גילו, חסון, לבבי, מכבד את הזולת, מבורך בשלווה נפשית ובביטחון עצמי, מוכשר לכל עבודה ולימוד, שואף להרחיב את ידיעותיו. משהחלה מלחמת-העצמאות התייצב לשירות והוא רק בן 16. כשסירבו לגייסו בגלל גילו הצעיר ובגלל היותו בן יחיד להוריו (ששכלו בת ובן לפני-כן), הסכים להתגייס גיוס חלקי בהבטיחו להוריו כי לא ישותף בפעולות מסוכנות. לאחר גיוסו בא הביתה מאושר ושמח שגם לו יהיה חלק בשחרור המולדת. בייחוד שמח על כך שצירפוהו למחלקה הדתית בחטיבת "גבעתי". עם החמרת המצב בחזיתות, נשלח במחלקה הדתית ששוגרה כתגבורת לכפר עציון. שם נפל בנפול כפר עציון ביום ד' באייר תש"ח (13.5.1948) והוא בן 16 וחצי. ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הובא יחד עם שאר חללי הגוש למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.