חפץ, מאיר

בן מרים ושמעיה, נולד ביום כ"ו בטבת תר"ף (17.1.1920) בריגה, בירת לטביה וקנה את ראשית חינוכו הלאומי בגימנסיה העברית בריגה. בבית הוריו המשכילים ספג גם מרוח התרבות הרוסית והמערבית. בבואו לתל-אביב עם משפחתו בשנת 1931 הוסיף ללמוד ולהתחנך להגשמה ציונית. עד שנת 1937 למד בגימנסיה "נורדיה" ואחר-כך שהה יותר משנה בהכשרה של תנועת "המחנות העולים" בגבעת ברנר. מבעד לענוותנותו קרנה נפש של איש-מעלה, כעדותם של אלה שהתרשמו ממנו במגעם איתו, הן בהכשרה והן בעבודתו ב3- שנים שלאחריה כמזכיר אגודת העיתונאים בתל- אביב ואחר-כך כפקיד בבית-מסחר הספרים "יסוד". ל"הגנה" הצטרף בשנת 1936 ובשנת 1940 נשא בגאון את עונשו על השתתפותו בהפגנה נגד "חוק-הקרקעות" הבריטי. רגש החובה להגן על הארץ ולהשתתף במלחמת-הנקם באויב הנאצי הניעו להתגייס ל"באפס" (הגדודים העבריים בצבא הבריטי) בראשית 1942, וכחבר ועד הגדוד השני שחנה בצפון אפריקה השתתף במאבק על הזכות להנפת הדגל העברי בגדודם. אחר-כך שירת בבריגדה היהודית והשתתף בקרבות בצפון-איטליה. אחרי הניצחון שירת כמתורגמן לרוסית במפקדה בריטית בכירה באוסטריה ואחר-כך במשרד החיפושים של ועדת-הפיקוח הבריטית בגרמניה. כן טיפל בענייני הצלת אחים באירופה וניהל בגרמניה משרד של "המרכז לגולה". אחרי שחרורו למד באוניברסיטה העברית היסטוריה כללית ועברית, מדעי החברה, כלכלה של המזרח התיכון וסטטיסטיקה. מאיר עזר בעריכה ובתרגום והשתתף בהכנת שני כרכים של כתבי ז'בוטינסקי להדפסה. עם פרוץ מלחמת-העצמאות התגייס להגנה על ירושלים. במלחמת-העולם סירב להיות קצין, אך במלחמת היהודים על עצמאותם הסכים לכך ונשלח לבית-ספר לקצינים. בשובו משם נתמנה סמ"פ ואחר-כך מ"פ בגדוד "בית חורון". הוא דאג לאנשיו וידע לחנכם ולהנהיגם. בהיר דעת ויפה-נפש, מפקד מוכשר ומסור להפליא, ששמר תמיד – גם בחיי הצבא – על האדם שבו ובאחרים. נפל ביום י"ב באב תש"ח (17.8.1948) בהתקפה על אזור ארמון הנציב. מאיר הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק. אחרי נופלו הועלה לדרגת סרן. משפחתו תרמה לזכרו מלגה לתלמיד מצטיין באוניברסיטה העברית באחד המקצועות שלמד.