חפוטה, אלברט (אברהם בבר)

בנם של חנה ומרדכי. אלברט נולד ביום כ"ד בכסלו תשט"ו (19.12.1954) בקזבלנקה שבמרוקו, ועלה ארצה עם משפחתו בשנת תשט"ו (1955). הוא למד בבית-הספר היסודי במושב אמונים ובבית-הספר היסודי "אילנות" באשדוד. אחר כך, המשיך את לימודיו בבית-הספר המקיף באשדוד במגמת סרטוט ובבית-הספר המקצועי באשדוד במגמת חשמלאות רכב. אלברט היה תלמיד טוב, ממושמע ואהוב על מוריו וחבריו. חובב ספורט היה ונלהב לשחייה ולכדורגל. היה בו אורך רוח וסבלנות לשקוד על מלאכתו ומעשיו, עד שיצאו שלמים ומתוקנים תחת ידיו. הוא אהב את השלמות ורחק מן ההתפארות וההתלבטות. ענוותנותו, כנותו והגינותו היו לשם דבר בקרב ידידיו ובזכות יושרו וגילוי-לבו חיבבוהו כל מכריו ורחשו לו אמון רב. כיוון שהיה מהימן ושומר סוד נאמן, בקשו רעיו את קרבתו. סלחן וותרן היה, נימוסיו היו נאים, הליכותיו נעימות ודיבורו אדיב. אלברט היה אופטימי ובעל חוש הומור ואהב להתלוצץ ולהתבדח. רוחו הייתה טובה עליו תמיד ועיניו צוחקות, אך לרוב היה מצניע עצמו בשל ביישנותו. הוא היה רגשן מאוד וכל אירוע יוצא דופן הותיר בו רישום עז. בן נאמן ומסור היה להוריו. אלברט גויס לצה"ל בתחילת אפריל 1973 והוצב בחיל האוויר. במלחמת יום הכיפורים הוא שרת בכנף 4 בתפקיד חשמלאי רכב. ביום פרוץ המלחמה, עזב את ביתו והתייצב מיד בבסיסו. יחד עם חבריו ליחידה עבד קשה ובמסירות רבה ימים ולילות על מנת לבצע את כל המשימות שהוטלו עליהם בכל  תקופת המלחמה. חבריו ליחידה כתבו: "בתקופה זו של מלחמת יום הכיפורים, אברהם עבד ללא ליאות ימים ולילות במרץ רב והשקיע את מלוא יכולתו, כל זאת כדי לחזק את גף הרכב ביחידה ולהחזרת כלי הרכב לכשירותם. בעבודתו המסורה שימש דוגמא לחיילים רבים. אחת ממידותיו הטובות הייתה הענווה. מעשיו היו שלא על מנת לקבל פרס אלא על מנת לקדם את העבודה לטובת היחידה ולטובת צה"ל בכלל. היה לו רצון כביר ללמוד וצמא לידע ומעולם לא התבייש לשאול. הוא היה חביב על חבריו חיילי הסדיר והמילואים. היה אהוב על מפקדיו ושימש דוגמא איך לא לקחת דברים ללב – דברים שבגללם מבוגרים ממנו נשברו". במסגרת תפקידו בצבא, גם סופח אלברט לרמת הגולן בתקופת המלחמה, שם נחשף למראות לא נעימים וקשים. הממונים עליו בסדנת הרכב בה שירת, ציינו את העבודה הקשה והמאמצים להם היה שותף אלברט בביצוע המשימות והדרישות הרבות בתקופת המלחמה. ביום ג' בשבט תשל"ד (26.1.1974) נפל אלברט בעת מילוי תפקידו, והובא למנוחת עולמים בבית העלמין באשדוד למחרת היום. השאיר אחריו אב, אם, שלושה אחים וארבע אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. הוריו תרמו לזכרו ספר תורה לבית-כנסת באשדוד.