חסן, אברהם

בן אסתראה ואליהו, נולד ביום י' בשבט תרפ"ח (1.2.1928) בעיר איזמיר, תורכיה. הוא סיים את לימודיו בבית-הספר של "אליאנס" בעירו, אחר-כך למד חשמלאות ועבד למחיתו במקצועו. בשנת תש"ד עלה בגפו לארץ-ישראל בדרך היבשה. מכיוון שגדל בבית שומר מסורת נשלח ללמוד ב"ישיבה" בשדה נחום. זיקתו לדת לא היתה חזקה מספיק והוא אף הביע את רצונו ללמוד ולהשתלם במקצועות שאינם נלמדים ב"ישיבה", כגון ספרות כללית, מוסיקה ומתמטיקה, ולכן עזב את הישיבה. אחיו יהודה הגיע לארץ בשנת 1945. אברהם הצטרף לתנועת "הנוער העובד והלומד" ומשבגר, התגייס עם חברי קבוצתו, "קבוצת עמלים" לשורות הפלמ"ח; הקבוצה יצאה להכשרה בקיבוץ גבעת ברנר, שם עברו אימונים צבאיים ואף לקחו חלק בפעילות הביטחונית השוטפת. היה נער אופטימי, מלא חדוות-חיים ומרץ, המרבה לשיר בקולו הנעים. אברהם התמחה בהפעלת מקלע וחבריו זוכרים שביום צאתו לתפקיד – שממנו לא שב – סידר את התחמושת בתרמילו בצורה שלא תפריע לו בריצה במקרה של קרב. ביום י"ד בטבת תש"ח (26.12.1947) יצא עם יחידתו לאבטח את בארות המים בנגב. על-יד משטרת "עימרה" (צאלים של היום) הותקף הסיור על-ידי ערבים ובקרב שהתפתח נפל אברהם. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בגבעת ברנר. אמו עלתה ארצה לאחר נפילתו. חבריו להכשרה הקימו את קיבוץ צובא שבהרי ירושלים וביום השנה לנפילתו ולנפילת חמשת חבריו הוציאו לאור חוברת לזכרם.