חסין, אהרון

בן תמר ושמעון. נולד ביום ו' באב תשכ"א (19.7.1961) בעיירה שקורה שבמרוקו כאח תאום לאחות, שנפטרה שבועות ספורים לאחר לידתה. בשנת 1963, כשהוא בן שנתיים, עלו אהרון ומשפחתו לארץ והתיישבו בקריית שמונה. הוא למד בבית-הספר היסודי 'הרמב"ם' וסיים את חוק לימודיו בתיכון 'המתמיד' בעיר. בילדותו היה אהרון חובב מושבע של טלוויזיה ונהג לצפות בשידוריה כשש או שבע שעות מדי יום. בנערותו נחשב 'אלוף' בפתרון תשבצים על צורותיהם וסוגיהם השונים, כולל פיצוח תשבצי חשיבה והיגיון. עד גיל ארבע-עשרה השתייך לתנועת 'בני עקיבא', שפעלה בקריית שמונה. בהגיעו לגיל שש-עשרה הצטרף לקבוצה שפעלה במועדון השכונתי לנוער בעיר ושימש כמקשר בין ילדי השכונה לבין ילדי קיבוצים מהאזור. פעילות הקבוצה כללה ביקורים הדדיים בקיבוצי הצפון ובקריית שמונה ומפגשים משותפים. בשנות נעוריו קנה לו פרסום כשהיה לנהג הצעיר ביותר בעירו, כשעבר בהצלחה את מבחני הנהיגה אולם קבלת רישיון הנהיגה נמנעה ממנו כיוון שחסרו לו מספר חודשים לגיל שבו מתיר החוק קבלת הרשיון. בחודש אוגוסט 1979 התגייס אהרון לצה"ל. לאחר מסלול הכשרה בבית-הספר לחימוש, שובץ כמאחזק צב"מ (ציוד בתי מלאכה). אהרון החזיק במקצוע ייחודי ונדיר ומילא את תפקידו בנאמנות ובמסירות. בשנת 1982, עת הגיע מועד שחרורו, פרצה מלחמת 'שלום הגליל' ושירותו הוארך בשלושה חודשים. בתום ההארכה הפצירו בו מפקדיו שיחתום קבע והוא נענה להם. בקיץ 1982 החל אהרון בשירות קבע כבוחן ציוד הרמה ביחידת חימוש מרחבית 'שמשון' שבפיקוד הצפון ומילא תפקיד זה במסירות עד יומו האחרון. בסתיו 1982 נישא אהרון לבחירת לבו זהבה. בני הזוג הקימו את ביתם בעפולה, שם נולדו ארבעת ילדיהם: ערן, מרסל, מאיר וליז. אהרון בלט בצניעותו; כל מעייניו נתונים היו למשפחתו והוא מנע מעצמו את הנאות החיים המאפיינות את שכבת בני גילו. בחמש השנים האחרונות לחייו קיבל על עצמו את ניהול בית-הכנסת הקהילתי ליוצאי מרוקו בגבעת המורה ודאג לאחזקתו, שיפוצו והרחבתו. ביום ט"ז בתמוז תשנ"ט (30.6.1999) נפל אהרון בעת מילוי תפקידו והוא בן שלושים- ושמונה. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בעפולה. הותיר רעיה, שני בנים ושתי בנות, הורים, שלושה אחים – יוסי, ניסים ועמרם ושש אחיות – אתי, יוכי, ברוריה, יהודית, אהובה וקרן. משפחתו הנציחה את זיכרו בהפצת סידורים וספרי קודש בבתי-כנסת בירוחם ובעפולה. אלמנתו יזמה הפקת ספר לזיכרו.