חסיד, צבי (השקה)

בנם-בכורם של זלדה ומשה-יהודה, נולד בשנת 1921 בעיר קובל, פולין למשפחת חסידים. סיים את בית-הספר "תרבות", היה חבר "השומר הדתי" ועבר הכשרה בקבוצת "עובדיה" בעיר סלבקוב. בבית הוריו חונך מילדותו ברוח דתית-לאומית, ומהם ירש את כיסופיו לארץ-ישראל. היה ילד מוסיקלי והשתתף במקהלת בית- הכנסת. כשפרצה מלחמת-העולם השנייה והאזור נכבש על-ידי הסובייטים, נשבר מטה-לחמה של המשפחה העשירה וצבי, שהיה אז נער צעיר, החל לעזור לאביו במסחר מעבר לגבולות. בגבור בו הרצון לעלייה לארץ העבירו אביו בלילה אפל אל מעבר לגבול הרוסי. צבי הגיע לווילנה והצטרף לקבוצת "בדרך" של "השומר הדתי". בחודש אדר תש"א עלה לארץ דרך רוסיה ותורכיה והצטרף לקבוצת "אברהם" בכפר פינס. שם התערה בעבודה ובחיי החברה, נשלח לפלוגות-עבודה שונות, סיים קורסים למפקדי כיתות ומחלקות והדריך בסביבת כרכור. השתתף בארגון ההעפלה מסוריה. בימי העלייה לכפר עציון שימש שם נוטר ומדריך. בחודש מרס 1945 התגייס לפלמ"ח והיה בין העולים לביריה והאחראים לביטחונה. בימי מערכת ביריה עלה בידו לחמוק מידי הבריטים שעמדו לאוסרו וירד למחתרת בשם "צבי חנקין". הוא שינה את חזותו ובגדיו ונשלח בשליחות ה"הגנה" לנתניה לפקד על גדוד הנוער הדתי בגליל התיכון וכמו-כן שימש אחראי לאימונים של תלמידי ישיבת "בני-עקיבא", כפר הרא"ה, מדרשת נועם וכו'. אהב את נוף הארץ ועתיקותיה, שהזכירו לו תמיד מורשת גבורה מימים קדומים. בפרוץ מלחמת-העצמאות שירת בחטיבת "אלכסנדרוני" נתמנה מדריך בנתניה, ובמרצו הרב הקים מחנה-אימונים לתושבי העיר. המחנה הוסיף להתקיים גם אחרי נופלו. ביום ד' באייר תש"ח (13.5.1948) יצא בראש מחלקתו לתקוף את הכפר הערבי טירה שליד כפר הס. בהתקרבם לכפר הופתעו הלוחמים על-ידי מארב אויב שעלה עליהם בכוחו. בין הנפגעים היה גם צבי, שפיקד על הנסיגה. בשארית כוחותיו – מספרים חבריו – בהיותו פצוע קשה בבטנו ושותת דם, החזיק רימון-יד שנצרתו נשלפה. בזהירות מסר את הרימון לאחר החברים וציווה לסגת: "חיי שוב אינם שווים מאומה. הצילו את עצמכם ואני אחפה עליכם" – אמר לחבריו. הודות לאומץ-לבו זה ניצלו רבים מאנשיו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בתל מונד. אחרי נופלו הוענקה לו דרגת סגן