בן הזקונים של צביה ועובדיה. נולד ביום י"ד בשבט תשל"א (9.2.1971) בבית החולים "השרון" שבפתח תקווה למשפחה בת שישה ילדים. הוריו עלו ארצה מתימן, אביו בשנת 1936 ואמו בשנת 1949. עמי עבר את ילדותו בגן בהוד השרון וכן למד שם בכיתות הנמוכות. המשיך את לימודיו היסודיים בישיבת פוניבז' שבבני ברק. את לימודיו התיכוניים עשה במרכז אזורי לנערים עובדים "עמל ד'" שבפתח תקווה. המוסד החינוכי שילב לימודים ועבודה חלקית, ועמי התנסה בעבודה בחברת "בזק". בסיום לימודיו בשנת תשמ"ט קיבל תעודת הצטיינות מההסתדרות הכללית של הנוער העובד והלומד. בתום לימודיו, ב- 23.02.1989 גויס עמי לצה"ל, ושימש נהג. את שירותו הסדיר סיים בהצטיינות. לאחר שחרורו מצה"ל מימש עמי את חלום חייו לצאת לחו"ל ונסע לארצות-הברית. כשנתיים שהה בקווינס ועבד, ומשנישא אחיו רוני, חזר לארץ לטקס החופה. כאן הכיר את אורלי ובשנת 1994 נשא אותה לאישה. בראשית נישואיהם התגוררו השניים בראש העין, ובהמשך עברו לגור ביישוב תפוח שבשומרון. תקופה מסוימת שימש עמי רכז ביטחון שוטף ביישוב. הוא היה מסור מאוד לתפקיד, ואף פתח את ביתו בפני חיילים שהתגוררו ביישוב וסיפק להם את כל מחסורם. בתפוח נולדו חמשת ילדיו: דביר, דניאל, מיכל, דורון ותומר. רב היישוב תפוח, הרב שמואל כהן, סיפר כי עמי היה "יהודי צנוע, שקט, נחמד וחייכן. בעל משפחה שתמיד ידע לדאוג לכל מחסורה". תפקודו של עמי כרכז הביטחון בתפוח עורר הדים חיוביים ולפיכך הומלץ לגייסו לשירות בצבא הקבע. עמי חזר לצבא, לחיל הלוגיסטיקה, ומונה לשמש סגן קצין הגמ"ר (הגנה מרחבית) של חטיבת שומרון. עמי היה אדם חייכן ובעל שמחת חיים אשר השרה אווירה נינוחה ונעימה על כל הסובבים אותו. היה אהוב וחביב על כל מכריו וידידיו. נוסף על חיוכו התמידי היה ידוע בטוב לבו ושבה בקסמו את כל מי שבא עמו במגע. עמי לא נטה לגלות את המצוקות או המשברים שהיה נתון בהם כדי לא להדאיג את משפחתו, וסמך על עצמו שיפתור את כל הבעיות. הוא היה מסור מאוד למשפחתו, לידידיו, לחבריו ולקהילה שחי בתוכה, ותמיד העדיף את רצונותיהם של האחרים על פני רצונותיו ומאוויו שלו, ואף נהג לסייע כספית למי שנזקקו לכך. רב-סמל עמיהוד חסיד נפל ביום כ"א בחשוון תשס"ג (27.10.2002) בקרב באריאל. באותו בוקר שהה עמי בתחנת הדלק שבצומת אריאל, המהווה נקודת מפגש של חיילים רבים לקראת יציאתם לתפקיד, כדי לקבל חיילים חדשים לאבטחת היישובים שבאזור. סמוך לשעה 11:30 הגיע למקום מחבל שנשא על גופו חגורת נפץ והתקרב לקהל החיילים והאזרחים שהיו במקום. בחירוף נפש ובאומץ לב הסתער עמי לעברו כדי להיאבק בו. עמו הסתערו על המחבל רב-סרן תמיר מסד וסגן מתן זגרון, אך המחבל הספיק להפעיל את מטען הנפץ בטרם השתלטו עליו. מעוצמת הפיצוץ נהרגו כל השלושה שמנעו בגופם אסון כבד הרבה יותר. כעשרים בני אדם נפצעו בפיגוע. בשל הקושי הרב לזהות את גופתו היה עמי בחזקת נעדר. רק בשעה 18:30 באותו ערב זוהה בוודאות, ונציגי קצין העיר הגיעו לבית המשפחה שכבר המה חברים ושכנים. עמי היה בן שלושים ואחת בנפלו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית שבבית העלמין בראש העין. הותיר אישה, חמישה ילדים, הורים וחמישה אחים ואחיות. מפקדו הספידו ושיבח אותו על החריצות, על המסירות ועל נתינתו האין-סופית לתפקיד. במכתב הניחומים למשפחה השכולה כתב הרמטכ"ל, רב-אלוף משה יעלון: "עמיהוד שירת כנהג רכב קל בחטיבה המרחבית 'שומרון' שבאוגדת 'יהודה ושומרון' אשר בפיקוד המרכז. מפקדיו מעידים עליו כי ביצע את המשימות שהוטלו עליו על הצד הטוב ביותר וכי אהב לעזור ולתמוך בחיילי המחלקה. עמיהוד תואר כאדם בעל שמחת חיים, אשר חיוך היה נסוך על פניו בכל עת. תמיד השרה רוח טובה סביבו והיה אהוב ואהוד על מפקדיו ועל חבריו גם יחד. באירוע בו נהרג הפגין עמיהוד גבורה רבה, עת ניסה למנוע מהמחבל המתאבד לבצע את זממו. צבא ההגנה לישראל מצדיע לעמיהוד ומוקיר את אומץ לבו." כתב אלוף-משנה עוזי מוסקוביץ', קצין אג"ם פיקוד המרכז: "עמיהוד נפל בפיגוע התאבדות בצומת אריאל, במהלך ניסיון למנוע את הפיגוע. בריצתו למקום בו זוהה המחבל, הוכיח רב-סמל עמיהוד חסיד את אומץ לבו ונחישותו. רב-סמל עמיהוד חסיד היה עמוד תווך במחלקתו. פקודיו ומפקדיו ידעו כי כאשר נדרשים סיוע או עזרה, עמיהוד יתייצב מיד, בחיוך רחב. אהבתו ורגישותו לאנשים היו לשם דבר, ולא פלא כי חירף נפשו למות על מנת להציל אחרים. באותה מסירות בה טיפל באנשים בחייו, כך גם במותו – הסתער על המחבל על מנת למנוע פגיעה באחרים. יהי זכרו ברוך!" כתב אביו: "בני עמיהוד, אביך מדבר למרות שאיני מאמין במותך הטרגי, מותך שנגרם אך ורק בגלל היותך יהודי ורצונך להגן על משפחתך ועל כלל עם ישראל. עמיהוד, לא שכחתי ולא אשכח את כל מה שעבר עלינו יחד, מהיותך קטן ועד אשר גדלת ונהיית לאיש בעל משפחה. לא אשכח את הפעם הראשונה שביקרתי אותך בישיבת "פונוביץ'" כשתפסת את ידי ועשית לי סיור בישיבה, הראית לי את חדר השינה שלך ואיך שמיטתך הייתה מסודרת ולאחר מכן הובלת אותי אל גברת מונק וסיפרת לי איך שהיא דאגה ואהבה את כל התלמידים, היית כל כך גאה בה. לאחר השירות הצבאי טסת לארצות הברית והקפדת לשמור על קשר בעיקר במכתבים מול אחיך רוני, כשקיבלת את ההודעה מאחיך רוני שהוא עומד להתחתן, הפתעת את כולנו בבשורה שתוך 24 שעות אתה חוזר לארץ כדי להשתתף בחתונה של אחיך. היינו בטוחים שחזרת רק לתקופה קצרה ואתה חוזר חזרה לארצות הברית, אך לאחר כשבוע הודעת לי שהתחלת לעבוד בארץ מאחר והיה קשה לך להיפרד שוב ממשפחתך שאתה כל כך אוהב. לאחר זמן מה, הכרת לנו את אורלי, כיום אשתך. היית כל כך גאה בה והחלטת להתחתן ולהשתקע בארץ. כולנו הופתענו מהבשורה הטובה ונרתמנו לעזור לך בסידורי החתונה וקיבלת את מלוא הגיבוי. עמיהוד, רק רציתי שתדע, כמו שהיה לך לב רחב כל כך ובו מקום לכל אדם וחייל (כפי שהעידו כל מפקדיך) שהיית כל כך נחוש לעזור ולאהוב באותה מידה (אם זה ביחידה ואם זה ביישובך "תפוח") ובראש ובראשונה את אשתך וחמשת ילדיך.. כך בלבנו יהיה תמיד מקום שמור לך ותמיד נזכור את המידות הטובות שלך ואת חיוכך לכל אדם. וכפי שהעידו מפקדיך בטקס הלוויה, שהיית "חייכני תמיד בעל שמחת חיים איך שהשרית אווירה טובה זו על כל הסובבים אותך, חריצותך, מסירותך ונתינתך האין סופית לתפקידך"". בטקס חגיגי שהתקיים לאחר נפילתו של עמי הוענקה למשפחתו תעודת הערכה מאלוף פיקוד מרכז על אומץ לבו, על נחישותו ומסירותו. בחודש טבת תשס"ד הוסר הלוט מעל אנדרטה שנבנתה בתחנת הדלק באריאל לזכר ההרוגים בשני הפיגועים שאירעו בעיר. בנוסף, לזכרו של עמי נבנתה מערכת אזעקה לארון קודש בבית הכנסת בעיר ראש העין ותפילת הדרך על אבן ביציאה מהעיר אריאל.
