חסון, מאיר
בן רבקה ויוסף, נולד ביום ט' בניסן תרצ"א (27.3.1931) בירושלים. למד בתלמוד-תורה "בית-אהרן", סיים את בית-הספר היסודי בבית הכרם וקיבל פרס על הצטיינותו בלימודים. להפצרות הוריו דחה את תוכניתו להצטרף לקיבוץ ולמד עוד שנתיים בגימנסיה "בגרות". היה מטובי הספורטאים ב"הפועל" וזכה בתעודות רבות על הישגיו בריצה, קפיצה וכו'. עם זאת היה גם חובב ספר. בחור עליז, מצליח ומנחה במסיבות-נוער. הוא הושפע מ"הנוער העובד" ונטה ל"תנועה לאחדות העבודה" ולחיי חקלאות בקיבוץ, אך עד שיעלה בידו להגשים את שאיפותיו עבד בחברה מסחרית פרטית, בלשכה הראשית של הקרן-הקיימת-לישראל, ולבסוף – במחלקת החינוך של הוועד הלאומי. חיבוריו על כיבוש הים והנגב ועל נושאים אחרים מעידים על רוחב מבטו בשאלות חברה ומדינה. כשפרצה מלחמת-העצמאות וניתן צו גיוס לבני 17 ומעלה התגייס לחטיבת ירושלים, בהיותו בן 16 ו8- חודשים, וכאשר אביו התנגד לכך, הזכיר לו את סבתא וסבא (הרב חנוך חסון ואישתו קלארה) שנרצחו בפרעות תרפ"ט בחברון ואמר: "אם אמות, אדע בשביל מה למות; את הצעירים צריך לגייס כי לפניהם אין פחד מוות", "אם כל אחד יסמוך על אחרים נגיע למצב של חברון". התאבל על רבים מחבריו שנפלו והמשיך בפעולות-קרב. לפי סיפורי חבריו הם ערכו הגרלה ביניהם מי יהיה הנופל הבא בתור ושמו עלה בגורל. בכל זאת הפציר במפקדו שייקח גם אותו לקרב. בעת מבצע "נחשון" נמנה עם מגיני הקסטל, שעמד בהתקפות רצופות. ב8- באפריל 1948 נערכה התקפה כבדה והמגינים נאלצו לסגת. בקרב זה נפל, ביום כ"ח באדר ב' תש"ח (8.4.1948). נקבר בבית-הקברות במעלה החמישה. ביום י"ב בכסלו תשי"ד (19.11.1953) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.
